I belong to you

"רועי אני לא מסוגלת לחשוב שבגללי יהיה ילד בלי אבא אני מצטערת! אני אוהבת אותו ואתה יודע את זה אבל אני לא רוצה ייסורי מצפון" 

למחורת בבוקר: 

(מנק' המבט של תומר)

הגעתי לבית ספר יחסית מאוחר ראיתי את רועי יושב על הספסל בלי צבע בפנים הוא היה ממש חיוור

"היי ילד?! אתה חי?"

"אה..ה היי תומר"

"יש לי.. יש לי משהו לספר לך" 

"אוקיי אני שומע אחי דבר"

"הגעתי היום מוקדם מהרגיל לבית ספר ושמעתי במקרה את שיראל מדברת בטלפון"

"וואו אחי עצור היא לא מעניינ.."

"תשתוק ותקשיב לי!! היא לא בהריון!!"

"מה?! אתה בטוח אבל היא הביאה לי תמונות מהאולטרה סאונד!! אתה בטוח?!"

"כן אני בטוח"

הלכתי משם עוד שניה התחרפנתי אהה סליחה אני כבר מחורפן איפה היא גם כן?!

ראיתי אותה יושבת רונה בספסל

"אויי שלום לאבא לעתיד" שיראל אמרה וחייכה

"י'חתיכת שקרנית מגעילה!! אני יודע שאת לא בהריון באמת!" צרחתי עליה

"מה?! אני לא מאמינה!! שיראל זה נכון?!" רונה שאלה

"רו..נה אני מצטערת" 

"מאוחר מדי פגעת באח שלי את יודעת שהוא חשוב לי יותר מהכל איך את מעיזה בכלל?!"

"אני מצטערת" היא בכתה

"עכשיו מאוחר מדי" אמרנו ביחד והתחלנו לחפש את טל

ראיתי אותה מדברת עם נטע במסדרון כל כך שמחתי שזה נגמר היא היתה עם הגב אלי 

סובבתי אותה אלי ונישקתי אותה כמו שלא נשקתי הרבה זמן

אחרי שהתנתקנו היא אמרה:"תומר בבקשה דיי אני מתגע.."

"תקשיבי לי! היא לא בהריון היא שיקרה לכולנו"

"מה?! איפה היא?!"

היא התחילה לרוץ ואני עצרתי אותה

"היא לא שווהה את זה תאמיני לי בואי נהנה אחד מהשני לפני שעוד מישהו ינסה בלי להצליח בסופו של דבר" 

החיוך שהיה לה על הפנים היה שווה את כל הזמן שלא היינו ביחד

(נק' המבט של טל)

אני לא מאמינה לפחות גילנו את זה סיפרתי לנטע 

במשך שבועיים אני ותומר היינו בלתי נתנים להפרדה 

שיעור אנגלית: 

שלום תלמידים להוציא דפים בוחן פתע!

"מה המורה זה לא פייר" צעקתי עליה 

"טל לכי מיד למנהל עלי את לא תצעקי"

חדר המנהל:

"טל אי אפשר להמשיך ככה אני מקבל הרבה תלונות עליך ושאני שואל אותם מאיפה זה מגיע כולם

אומרים לי מחבר שלה תומר מי"ב אני מבקש שתלכי ליועצת כבר דיברתי איתה על זה"

אני לא מבינה מה הבעיה שלהם מתומר?! חשבתי לעצמי

"טל בבקשה בואי תכנסי"

"אוקיי תגידי לי מה את רוצה ונגמור עם זה ואני יוכל ללכת"

"ככה את רוצה שזה יהיה?"

"כן.."

"אוקיי אז קחי הפסקה מתומר"

"מה?! לא שכחי מזה"

"טל זה יכול להיות רק לטובתך אם הוא אוהב אותך הוא יחכה לך אני מבטיחה"

 "אבל.."

"אין אבל פה תחשבי את יודעת מה תספרי לו על כל זה נראה מה הוא יגיד"

"אני יודעת מה הוא יגיד ואני לא רוצה את את זה ממש לא!!" 

"טל בואי נעשה תנאי או שאת מספרת או שאני מספרת תחשבי ממי הוא ירצה לשמוע את זה"

"אוקיי אני ידבר איתו" 

יצאתי משם וסיימסתי לתומר

"היום בשש אצלי אני צריכה לדבר איתך דחוף אוהבת מלא לא משנה מה :*"

בבית של טל ורועי:

השעה כבר שש שמעתי דפיקות בדלת

"היי"

"היי מאמי מה קרה? את הלחצת אותי נורא" 

"אני מצטערת"

"זה לא נורא יאללה אני שומע"

סיפרתי לו הכל וכמו שחשבתי התשובה שלו הייתה "מאמי שלי אני תמיד פה מחכה לך ברור

אנחנו לוקחים הפסקה כדי שתתרכזי בלימודים" 

"אני אוהבת אותך" אמרתי וחיבקתי אותו חזק 

"גם אני אותך"

כעבור שבוע בהפסקה:

"זה מטופש" אמרתי

"טל זה לא" אמרה לי שרונה היועצת

"כן זה כן הלימודים שלי רק מתדרדרים יותר מיום ליום"

"חכי אני יראה.... את באמת צודקת הם רק יורדים אז מה הבעיה של המורים?"

"אני לא יודעת מה יש להם אבל מה שכן אני לא יכולה בלי תומר שלי!!"

יצאתי החוצה בריצה לחפש אותו מצאתי אותו במגרש משחק כדורגל רצתי לכיוון שלו 

קפצתי עליו ונשקתי אותו אחרי שהתנתקנו אמרתי לו "אני לא מסוגלת בלעדייך יותר"

"גם אני לא"

מקווה שאהבתם