מכיתה א' תמיד הייתי האווטסיידרית אני הייתי זאתי שאפעם לא היה לה עם מי להיות בהפסקה
הייתי זאתי שבטיולים הייתה יושבת רוב הזמן לבד או מדי פעם מצליחה למצוא מישו שישב לידה
אני עד היום ילדה שאפעם לא ישנה אצל חברה או שחברה ישנה אצלה או שהייתה לה חברה באמת טובה שהייתי יכולה לסמוך עליה ב-100%
וכל החברות שהיו לי ניצלו אותי.. בכיתה ג' ילדה שהייתה חברה "טובה" שלי במשך כיתה א' ב'
עשתה יומולדת אבל בכיתה ג' כבר התחיל ממש לבלוט הקטע של מקובל ולא מקובל והיא התביישה להזמין אותי ליומולדת שלה
וכשהיא הזמינה אותי אחרי שנישארה לה הזמנה אחת שהיא לא הצליחה להחליט למי לתת היא עשתה פרצוף של לית ברירה ונתנה לי אותה
עד סוף כיתה ו' אנילא מצאתי את עצמי בכלל בחברה הייתי תמיד זאתי שבפעילויות לא ידעה לאן ללכת ועם מי להיות ומצאה את עצמה יושבת לבד
הייתי הילדה שהבנים והבנות ביחד היו צוחקים צוחקים על כל דבר שהיא הייתה עושה לא משנה מה זה היה השתדלתי לא להראות אפעםם באמת כמה שרע לי תמיד אמרתי הנה עוד מעט אני גומרת את כיתה ו'
ויהיה לי טוב יותר ובאמת צדקתי !!
כיתה ז' התחילה בצורה כל כך טובההה !! לפחות ככה חשבתי.
הייתי מהבנות שאפחד לא היה יכול לפספס אותם כי היא הסתובבה עם הילדה הנכונה
רק חבל שלא שמתי לב שנהפכתי לאט לאט לשפוטה שלי.. אבל כל זה לא הפריע לי העיקר שהמצב של היסודי לא יחזור גם בחטיבה
אבל כשניגמר הסמסטר הראשון עשיתי את הטעות שאז חשבתי שהיא הכי גדולה אבל היום אני שמחה שעשיתי אותה
אמרתי לאותתה ילדה לא!
אני לא יפרט לכם על מה אמרתי לה לא אבל עד היום אני לא מבינה איך מילה אחת קטנה שלא חשבתי שתיפגע בה גרמה לי כל כך הרבה נזק
אחרי חופשת פסח חזרנו ללימודים ישבתי עם החברות הרגילות שלי ואז היא ניכנסה תוך כמה דקות של לחישות התחלתי לשים לב שה"חברות" שלי כבר לא מתייחסות אליי לא חשדתי והלכתי לשבת במקום שלי... אבל הלחישות נימשכו גם לתוך השיעור ולהפסקה ועד סוף היום הרגשתי כל כך הרבה סבל..
אחרי שבוע הם הפסיקו לשבת איתי הם היו מדברות איתי אבל רק מתוך רחמים וכשאותה הילדה לא הייתה בכיתה כשהיא הייתה ניכנסת הכל היה חוזר להתחלה.. הצחוקים מאחוריי הגב שלך במשך השיעור ובהפסקה כל תנועה שלך גוררת תגובה ואז החלטתי שכל היום אני לא זזה מהמקום שלי
במשך שנתיים שלמות ביליתי כל יום במינימום תנועה פחדתי שכל תנועה שלי תגרור צחוק תגרור עוד תגובה הציונים שלי התחילו לרדת לאט לאט
ובסוף שנה קיבלתי תעודה עם המיספרים של הלוטו אמא שלי התחילה להתחרפן כשהיא ראתה אותה וככה כל החופש הגדול ביליתי בעונש ובצעקות על התעודה המזעזעת שלי ועד שאמא שלי טרחה לישאול אותי איך התדרדרתי ככה לא רציתי כבר לספר לה רק אמרתי לה שאני לא חוזרת יותר לבצפר הזה ושתעביר אותי משמה
היא התנגדה ובהתחלה היא לא הסכימה עד שהיא ראתה שאני הולכת וניכנסת בעצמי יותר כל מילה קטנה אני מתחילה לבכות ואז היא הסכימה ללכת מחר בבוקר לרשום אותי לבצפר אחר היא הודיעה למורה שלי שאני עוזבת והמורה שלי התחילה לשכנע אותי ולא הצליחה אז היא שלחה את החברות לשעבר שלי לשכנע אותי ואני בהתחלה לא הסכמתי אבל הם נתנו לי הרגשה שהכל הולך להשתנות מעכשיו שהם הבינו את הטעות שהם מצטערות אז אמרתי לאמא שלי שאני נישארת בבצפר הישן שלי וזאתי הייתה באמת הטעות הכי גדולה שעשיתי שום דבר לא השתנה הוא רק הלך והחמיר וזה הגיע למצב שילדים שהיה עליהם חרם לא הסכימו לדבר איתי כשאותה ילדה נימצאת בבצפר כשהיא הייתה ניכנסת הם היו מבקשים ממני ללכת
אבל בסוף גמרתי את החטיבה ועליתי לתיכון בתיכון באמת הכל ישתנה הכיתות התחלקו כבר לא הייתי עם הכיתה הישנה שלי אבל עדיין מאוד פחדתי
להינכס לחברה כבר נכוויתי פעמיים תחילת כיתה ט' עברה לי בסבל כל בוקר הייתי מבלה חצי שעה בבכי לפני שהייתי הולכת לבצפר
אבל לאט לאט התרגלתי הכיתה החדשה שלי לא הייתה כזאתי נוראה כמו שחשבתי אבל זה היה כמר מאוחר מדי אני לא הייתי יכול לסבול יותר להיות בחברה
כל היום הייתי עם הפלאפון מתנתקת מכולם נימצאת השיעורים צוחקת אבל אפעם לא הייתי יוצאת לטיולים איתם עד היום לא יצאתי לטיול אחד אני לא הולכת לפעילויות חברתיות לא ערבי כיתה לא בקרי כיתה באה רק ללמוד והולכת הביתה..
כל כך פחדתי להיכנס עוד פעם לתוך החברה ואז להיפגע עוד פעם אז העדפתי שלא לעשות את זה ורק השנה ניפתחתי טיפה
הכרתי חברים אבל מחוץ לבצפר דבר שחדש שלי מאודד כי היה לי ביטחון עצמי בריצפה הוא היה כל כך נמוך שלא הייתי מסתכלת לאנשים בעיניים כשהם היו מדברים איתי כי פחדתי אני לא יודעת ממה אבל אני פשוט פחדתי להתסכל להם בעיניים ורק עכשיו 3 שנים אחרי היסודי והחטיבה הצלחתי באמת להיפתח לאנשים לא היועצת של בצפר לא אמא שלי (במיוחד לא אמא שלי!) לא השיחות האישיות עם המחנכת שלא הצליחה להוציא ממני כלום בכלל הצליחו לגרום לי להיפתח רק הזמן גרם לי את זה אבל גם לא לגמרי עדיין כשאני רואה את הילדה הזאת עוברת לי צמרמורת בגוף ישלי מן פחד למרות שאני מנסה להסתיר את זה אפחד לא יודע מה עובר עלי באותו רגע בראש ובבטן מין תחושת בחילה ופרפרים וממש פחד!
אני יודעת שזה פוסט חופר אבל הרגשתי שפעם אחת באמתת אני חייבת להוציא הכל אבל לגמריי!
אז זה רק תמצית ממה שעבר עליי זה לא כולל סיפורים ספציפיים שקרו לי הכל מסופר בצורה ממש כללית כי אם אני יתחיל לפרט הפוסט יהיה פי 8יותר ארוך מהפוסט הזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
