פרק 6 -I hate to be the one to tell you he's a liar

"סליחה על האיחור" טום מיהר להיכנס לכיתה, נעמד ליד המורה בחיוך מתנצל.
המורה נאנחה בתשובה, עוצרת אותו מלהתיישב במקומו, שגם ככה היה תפוס. "קח" היא הגישה לו טופס בחינה, "שב ליד ביל, יש שם מקום ריק, אני לא רוצה שתפריע לכיתה עכשיו באמצע בוחן" היא אמרה לו, משתדלת להישאר בשקט כדי לא להפריע לתלמידים שהיו מרוכזים בבוחן שהיה להם באנגלית.
טום לא הגיב, עיניו נפערו.. בוחן? דווקא עכשיו? לעזאזל. זה בהחלט לא היה יום המזל שלו. לפני כן הוא קם בבוקר וקלט שהוא מאחר לשיעור הראשון ומיהר להתארגן ובכל זאת הספיק לפספס אותו ועוד להגיע באיחור לשני ועכשיו בוחן?  זה באמת לא היה יום נחמד. הוא התאכזב, דווקא היום הוא ציפה ליום טוב.
הוא לקח את הטופס מהמורה, מהנהן אליה ומתיישב ליד ביל, זורק את תיק הגב שלו על הרצפה כשהבעת תסכול על פניו.
הוא בהה בטופס, קורא אותו. הוא היה זקוק לעט. הוא התכופף והרים את תיקו חזרה אליו, מבחין ששכח את הקלמר בחדרו, נאנח.
ביל הרים את מבטו מהדף שלו והביט על טום, מחייך אליו חיוך קטן ומוציא מהקלמר שלו עט, מושיט לו, "בהצלחה".
"תודה" טום אמר אפילו בלי קול, רק מסמן עם שפתיו, הוא הרגיש שהמורה בוחן כל צד שלו. הוא החזיר חיוך לביל ומיהר להתמקד בדף שהיה מונח מולו, מוצא את עצמו מיואש לגמרי תוך מספר דקות בודדות. הוא לא הבין כלום.
ביל הבחין בכך שטום לא כל כך מסתדר עם המבחן והוא נצמד אל טום מעט, מקרב את כיסאו לשלו וכך גם את טופס הבחינה שלו, מחייך אליו את אותו החיוך המתוק ומניח את ידו על ירכו.
טום נשך את שפתו, עוצם את עיניו ומנסה לחזור לעצמו. זה בסך הכל ביל, ממה הוא כ"כ מתרגש? אבל לעזאזל, אם קודם הייתה בו טיפת ריכוז, עכשיו הוא איבד את זה לגמרי. כל מה שהיה בראשו זאת היד של ביל שהייתה על ירכו, החיוך המתוק שלו, ה.. הכל. איך הוא אמור להצליח להיות מרוכז ככה?  לפני שהוא הספיק לחשוב על משהו נוסף, הצלצול הרועש קטע אותו, גורם לו לפתוח את עיניו בבהלה.
"כולם מגישים לי את הבוחן שלהם.. עכשיו!" נשמע הקול הצווחני של המורה וטום גלגל את עיניו. הנה המזל הנהדר של אותו יום ממשיך להתדרדר. הוא ראה את ביל ממקומו ומסדר את תיקו על כתפו, וחייך אליו, מודה לו שניסה לעזור.
ביל החזיר לטום חיוך והתקדם אל השולחן של המורה, מגיש לה את טופס הבחינה בעוד שהמורה רק הביטה עליו במבט בוחן, אוספת את שאר הבחנים משאר תלמידי הכיתה.
טום כתב את שמו על הטופס בלית ברירה, נותן את הדף בחזרה למורה, הוא אפילו לא נגע בו..
המורה לקחה את הדף והרימה גבה, מביטה על טום במבט מאוכזב, "אני מאוכזבת ממך, קאוליץ. כדאי לך ללמוד טוב מאוד למבחן שיהיה בעוד יומיים" היא נאנחה, "תראה.. אני יודעת שביל מבין מעולה והוא ממש טוב בחומר, כדאי שתבקש ממנו עזרה".
טום הנהן, לקבל עזרה מביל בהחלט לא יכול להזיק לו, רק להפך. הוא התכוון לומר משהו אך התחרט, פשוט לוקח את התיק שלו ויוצא מהכיתה במהירות במטרה למצוא את ביל.
ביל עמד ליד הכיתה, תופס בידו של טום שיצא מהכיתה ונראה דיי היסטרי ולחוץ, "היי, הכל בסדר?".
טום לחץ על ידו של ביל, נבהל, הוא אפילו לא שם לב שביל עמד שם. "א.. כן.. לא" הוא הסתכל עליו במבט מבולבל, היו יותר מידי דברים שהוא לא הבין. כמו ההתנהגות שלו אתמול.. אבל הלימודים שלו כנראה היו חשובים יותר ברגע זה והשיחות האלו עם ביל ייאלצו לחכות לזמן יותר טוב. "נכשלתי ובגדול".
"לא הלך לך טוב, אה?" ביל עיקם את שפתיו, "תראה.. אני דיי טוב בחומר. אני יכול לעזור לך" הוא הציע וחייך אליו חיוך קטן.
"בכלל לא" טום הניד בראשו, "א.. זה יכול להיות נחמד" הוא הפסיק להניע את ראשו, מסתכל על ביל בחיוך.
ביל צחקק, "אפשר להתחיל כבר עכשיו אם תרצה" הוא נשך את שפתו התחתונה, משחיל את אצבעותיו באלה של טום.
"בשמחה" טום חייך אל ביל חיוך מתוק ותפס חזק יותר בידו, גורר אותו אחריו.

לאחר כמה דקות השניים כבר היו בתוך חדרו של טום, ביל זרק את התיק שלו על הרצפה ונזרק על מיטתו של טום, מתפרש על כולה, "אני מותש מהיום הנוראי הזה!".
"בהחלט נוראי!" טום הסכים, זורק את תיקו ליד זה של ביל ונשכב על המיטה שלו באפיסת כוחות ליד ביל בליווי אנחה קולנית.
"אני מרגיש כמו אישה זקנה" ביל צחקק כשטום נאנח בקול, נצמד אליו מעט ומניח את ראשו על חזהו, "אז מה אתה לא מבין?" הוא שאל, מעביר את אצבעותיו על בטנו ברכות.
"א.. אותך.. כלומר, במתמטיקה, לא.. זה בכלל אנגלית" טום התבלבל, מרגיש כ"כ שונה כשביל קרוב אליו. יותר מידי קרוב אליו.
ביל הרים את מבטו אל טום, מרים גבה. הוא היה נראה מבולבל... "הכל טוב? מה זאת אומרת אותי?".
"כן, זאת אומרת לא.. סתם התבלבלתי.. אני בסדר.. התכוונתי לאנגלית" טום חזר על עצמו, מחייך אל ביל חיוך מעט מאולץ, זה היה דפוק מצידו לומר את זה, גם אם התבלבל.
"לא, לא התכוונת לאנגלית" ביל התרחק מעט מטום, מניח את ראשו בחזרה על הכרית אך עדיין מביט בעיניו, "תגיד לי למה אתה מתכוון".
"אני לא מתכוון לכלום!" טום ניסה לשכנע את ביל, מה הוא אמור לומר לו עכשיו? שהוא לא מבין למה לעזאזל הוא יורד לו כשהוא חבר של מייק? זה יהיה עוד יותר מטומטם. או שלא?
"אתה פאקינג כן!" ביל גלגל את עיניו, הוא ממש לא הבין מה הייתה הבעיה של טום. אולי זה בגלל מה שקרה אתמול...? אבל זה היה חד פעמי, הוא הרגיש דחף עז לעשות את זה והוא תמיד פועל לפי הדחפים שלו. בכל זאת, זה גרם לו להרגיש דיי אשם מעצם העובדה שהוא בגד במייק...
"בגדת במייק.. בחבר הכי טוב שלי.. איתי.." טום מלמל, מבטו מושפל. הוא לא ידע מה אומר מה שמייק אמר לו אתמול על אותה בחורה שהוא הסתובב איתה והוא לא רצה לומר את זה לביל סתם, הוא לא רצה להיות הגורם לבעיות ביניהם, זה כבר מספיק לו.
"אני יודע" ביל מלמל בשקט ספק לעצמו, מכווץ את מצחו ותוקע מבט חלול בתקרה, מניח את ידיו על בטנו. במחשבה שנייה, הוא הרגיש מאוד אשם... הוא לא רוצה לריב עם מייק. רק חסר שהוא יגלה את זה...

ובמחשבה שנייה.. למה אכפת לטום בכלל? מייק מתייחס אליו כמו לזבל בזמן האחרון, ביל פאקינג סקסי והוא רוצה אותו וההתערבות שלו עם סטיב, מספיק דברים לגרום לו להרוס את זה בלי לחשוב פעמיים. היו לו עוד שלושה ימים לזכות בהתערבות והוא הולך על זה. אם הם לא ייפרדו מעצמם הוא יגרום לזה לקרות בעצמו.
"א.. אתה יודע.. דיברת עם מייק אתמול? הוא יצא.. עם מישהי..".
ביל גיחך והרים גבה, מפנה את מבטו אל טום במהירות, טום באמת התכוון למה שהוא חושב? אבל... למה שמייק יצא עם מישהי? "לא, לא דיברתי איתו. למה אתה מתכוון כשאתה אומר... יצא עם מישהי?".

"לא יודע.. הוא פשוט סיפר לי שהוא ממש נהנה אתמול.. עם מישהי.." טום ידע שיש אמת בדבריו, יותר מידי אמת כנראה. מייק באמת אמר לו את זה אבל לא במובן שביל הבין את זה, לא שזה עניין את טום, ככה זה אפילו יותר טוב.
"נהנה?" ביל מלמל בשקט, לא... זה לא יכול להיות. הרי מייק לא באמת יעשה לו את זה. למה שהוא יאמין לטום בכל מקרה? הוא יברר את זה עם מייק כבר, "מה הוא עוד אמר לך?" הוא שאל בכל זאת, לפחות להבין בערך מה קרה.
"ממ.. שום דבר.. שהוא יספר לי פרטים אחר כך כי הוא בדיוק היה חייב ללכת.." טום התרומם למצב ישיבה, "לא אמרת שאתה רוצה לעזור לי בחומר או משהו כזה?" הוא ניסה להחליף את נושא השיחה. זה היה מספיק לבינתיים.
"אוקי.." ביל מלמל והתרומם למצב ישיבה גם כן, מבטו תקוע בקיר שהיה ממולו, הוא היה ממש מבולבל. "א.. כן.. בוא.. תוציא את המחברות והכל ונלך לשולחן, זה לא יהיה נוח במיטה" הוא מלמל בהיסח דעת וקם מהמיטה, מתקדם אל  השולחן שניצב בפינת החדר של טום.
טום שתק ועשה כמבוקש, מוציא את המחברת והספר שלו מהתיק והולך לשולחן, מתיישב ליד השולחן בחיוך קטנטן. הוא הרגיש דיי רע עם עצמו שהוא גורם לביל להרגיש ככה.
ביל התיישב על ירכיו של טום בחיוך קטן, מושך את עצמו מעט לאחור על ירכיו, "טוב, תראה לי".
טום פער את עיניו מעט. ביל הצליח להפתיע אותו כל פעם מחדש. "א.. אין לי מושג איפה זה אפילו".
"אז אפשר לעשות דברים אחרים..." ביל מלמל ספק לעצמו, "זאת אומרת, בוא נבדוק" הוא מיהר לתקן את עצמו ורכן אל השולחן, פותח את המחברת של טום, גורם לחריץ קטן מישבנו להציץ מהמכנס הצמוד שהוא לבש. הוא לא ידע מה יש לו שהוא אומר דברים כאלה לטום בכלל... הוא לא אמור להגיד את זה.

"אני לא מסוגל ללמוד ככה" טום התייאש מהר מהמצופה וסגר את הספר שביל בדיוק פתח הרגע. הוא חשב שהוא יוכל להתעלם מהעובדה שביל התיישב על ברכיו ועוד זז לאחור, פוגע בדיוק באיברו שהתקשה כמעט מיד אך למזלו טום הצליח לשמור על עצמו, אבל עכשיו להתעלם היה אי אפשרי.
ביל הרים גבה, מרגיש את איברו של טום ממש תקוע בישבנו אך הוא העדיף להתנהג כאילו הוא לא יודע מה קורה שם. הוא סובב את ראשו אל טום, "מה יש?".
"כאילו שאתה לא יודע לבד" טום גלגל את עיניו, נאנח. למה ביל לא יכול להתנהג נורמאלית וזהו?
ביל נאנח וקם מירכיו של טום, נעמד על רגליו ומשפשף את מצחו בבלבול, "טוב... אני חושב שזה זמן לא כל כך טוב כדי ללמוד. אולי.. אמ.. ניפגש יותר מאוחר או משהו?".
טום לא אמר מילה, רק קם במהירות לפני שביל הגיע לדלת, נועל אותה ומכניס את המפתח אל תוך תחתוניו ומחייך אל ביל, נושך את שפתו התחתונה.
ביל הרים גבה כשטום הכניס את המפתחות לתוך תחתוניו, מה לעזאזל הוא עושה? "טום, תפסיק עם השטויות.. תוציא את זה משם..".
טום גיחך, מסתכל על ביל במבט משועשע, "לא רוצה" הוא משך בכתפיו בילדותיות, משחק עם הסיידליפ שלו בעוד מבטו תקוע על ביל. הוא לא חשב לרגע והצמיד את ביל לדלת, נצמד אליו עד שיכל להרגיש את נשימתו החמימה על פניו. הוא לא חיכה עוד רגע והצמיד את שפתיו לשלו.

ביל פער את עיניו, נשימתו נעתקת לכמה שניות. זה הרגיש לו טוב מצד אחד אבל נורא מצד שני... הוא דחף את טום ממנו, תוקע בו מבט המום, "אתה לא מבין שלא יהיה בנינו כלום?!".
טום לא ידע מה לעשות. הוא היה מבולבל כ"כ. הוא פער את עיניו, מסתכל על ביל במבט המום. הוא היה בטוח שביל רוצה את זה. לעזאזל, מה עובר עליו? מה עובר על ביל? הוא לא הבין כלום וכנראה העדיף שלא להבין. ביל בטח סתם משחק איתו. טום השפיל את מבטו, ממהר להוציא את המפתח בעודו נושך את שפתו, הולך לדלת בצעדים גדולים ומהירים, פותח אותה ויוצא מהחדר כמעט ובריצה.

ביל יצא מהחדר של טום במהרה, הוא לא האמין שטום נישק אותו הרגע. טוב, הוא כן האמין, מה יש לא להאמין בכל מקרה? הרי הוא ירד לו, הם מתנהגים כמו פאקינג זוג וזה כל כך לא טוב ולא נכון. הוא  חייב ללכת למייק... הוא הרגיש כל כך אשם ובוגד פתאום. תוך כמה דקות הוא מצא את עצמו דופק בדלת חדרו של מייק, מכווץ את מצחו כשלא הייתה תשובה. הוא ניסה לפתוח את הדלת וגילה שהיא באמת הייתה פתוחה. הוא נכנס  לחדרו של מייק, מיד שומע את זרם המים בוקע מחדר האמבטיה. הוא נשך את שפתו התחתונה והתיישב על מיטתו של מייק, הוא העדיף לחכות שהוא יסיים להתקלח מאשר להיכנס למקלחת עכשיו.

עברו כמה דקות וביל שמע צלצול הודעה מהפלאפון של מייק. הוא הרים גבה, זה דיי סקרן אותו למען האמת. הוא לקח את הפלאפון שלו מהשידה שניצבה לצד המיטה, נכנס להודעה ובה היה כתוב 'היה כיף אתמול מייקי 3>'. הוא פער את  עיניו, מה לעזאזל ההודעה הזאת אמורה להביע?! זה אומר שטום צדק...?
מייק בדיוק יצא מהמקלחת כשרק מגבת בצבע לבן הייתה עליו, עטופה סביב מותניו. "ביל" הוא הפתע כששם לב לביל על המיטה שלו, יושב ו.. בוכה? "מה לעזאזל?" הוא הרים גבה, ממהר להתיישב ליד ביל, "למה אתה בוכה?" הוא מיהר לשאול, ממתי בכלל ביל החליט שהוא חוזר לדבר איתו? הם לא בריב או משהו כזה?

ביל אפילו לא טרח לנגב את דמעותיו, דוחף את הפלאפון של מייק לידיו ותוקע בו מבט פגוע ומאוכזב. הוא לא האמין שזה קורה לו... מייק... מייק בוגד בו?

מייק קרא את ההודעה במהירות, עיניו נפערות, 'תזמון נהדר!' הוא קילל בראשו את אותה בחורה ששלחה את ההודעה. הוא בלע את רוקו בקשיחות, מפנה את מבטו הרציני לביל, "אתה לא באמת חושב שבגדתי בך.." הוא גיחך, כאילו שמע הרגע משהו לא שפוי לגמרי, "לא עשיתי איתה כלום.. זאת בת דודה שלי" מייק מיד תירץ את הדבר הראשון שעלה בראשו, "אתה לא סומך עליי" קבע.
בכיו של ביל התגבר, הוא ידע שמייק שיקר... לפחות ככה הוא חשב. "אני דווקא כן חושב שבגדת בי!" הוא נעמד על רגליו, "חשבתי שהשתנית בשבילי מייק, כנראה שטעיתי.." הוא הביט בו במבט פגוע ויצא מהחדר לפני שמייק יכל להגיב.