מהפרקים
הקודמים :
לא עברה
שנייה והמרחק הקטן בינינו נמחק כלא היה , הוא התקרב אליי ונישק אותי נשיקה קטנה ,
אך משמעותית
העמקתי את
הנשיקה , חזרתי לעשתונות שלי , והתנתקתי ממנו במהירות
"מה קרה
" הוא אמר בטון מופתע שעינוי עדיין עצומות ופיו כווץ לנשיקה
"אנחנו
לא יכולים לעשות את זה " לעזאזל איתו , התקרבתי אליו שוב וכרכתי את ידי סביב
צווארו ונישקתי אותו
הדלת נפתחה
בפתאומיות
"אחי ,
או לא הייתי צריך לראות את זה "
אני מניחה
אופס (?)
פרק 4 ;
בדלת עמד
בחור , נמוך , קצת יותר נמוך ממני , עם חיוך מעצבן על הפנים ,
"מה
אני רואה , וואו דני , לא הייתי מאמין עלייך" הוא אמר , כנראה בציניות
" מה
היא ? , לא היא בדיוק הולכת , שום דבר רציני כריס" דני אמר במהירות , הרגשתי
את הדמעות עולות לעיניי , איך האמנתי לו , אני סתם בחורה , והוא מפורסם למה שהוא
בכלל יסתכל לכיוון שלי
" כן
אני רואה את הסתם שהייה פה " הקול של הבחור הקטן העיר אותי ממחשבותיי
"אני
הולכת " אמרתי בקול חנוק ורצתי מדלת הכניסה , נתתי לדמעות לזרום במורד פניי
לא מסתכלת לאחורה .
דני
" מה
היא ? , לא היא בדיוק הולכת , שום דבר רציני כריס" אמרתי בטון יציב מסתכל על
פנייה , והדבר היחיד שברצוני לעשות הוא לחבק אותה ולהמשיך לנשק את שפתייה העדינות
. כריס הוא העוזר מנהל שלנו , בקיצור , הוא קוץ בתחת – מצטער על הביטוי – הוא
מדליף הכל לעיתונות , הכל
במידה
מסוימת זה כן עוזר לנו , אבל בכל זאת , ממש לא בא לי שירדפו אחרי אמילי , אני סובל
מזה , זה לא אומר שגם היא צריכה לסבול.
אני צריך
להגיד לה את זה
" כן
אני רואה את הסתם שהיה פה " כריס העיר אותי ממחשבותיי
" אני
הולכת " היא אמרה בקול צרוד בורחה מדלת הכניסה , רציתי לרוץ אחריה אבל
התאפקתי שכריס ילך
"אתה
צריך משהו מיוחד שבאת לפה? " שאלתי , מחכה לרגע שהוא ילך ומידי פעם מציץ
מאחורי גבו איפה אמילי , ואם היא מתכונת לצאת מביתה
" כן
מחר ההופעה של ההגרלה , אז כולכם בשבע וחצי שם , ברור ?" הוא שאל בטון נמוך
"כן
"
"טוב
אני אלך לי , ובהצלחה עם החמודונת הזו , רגע איך אמרת שקוראים לה ?
"לא
אמרתי , לא יאמר , ואין בינינו כלום " אמרתי בעצבנות
" טוב
, טוב תירגע אני הולך " הוא יצא
במהירות למכונית הספורט שלו ולפני ששמתי לב , הוא כבר לא היה פה, רצתי לביתה מנסה
לקבל הזדמנות שנייה
אמילי
נתתי לדמעות
לזרום על פני והתכרבלתי בשמיכה הדקה שנחה לה על הספה שבסלון , בלי לשים לב לזמן
שמעתי דפיקות קלות בדלת , רצתי לדלת
" כן
" עניתי מרימה את עיניי לדלת
"רגע
תני לי לדבר "
לא! "
קטעתי אותו בעצבנות " אתה רוצה להכחיש את מה שקרה שם , תהנה , אני לא רוצה
לראות אותך יותר בחיים ,אוקי ?"
"לא ,
לא אוקי אני לא הולך לוותר כל כך בקלות ואני לא רוצה , בכלל לא רוצה להכחיש את מה
שהיה שם "
"אבל
אני כן " ובנימה זאת סגרתי את הדלת בחוזקה , חזרתי לאותו מקום שישבתי בו קודם
התכווצתי לכדור ופרקתי את רגשותיי , אני לא מאמינה שאני עוד צריכה ללכת מחר להופעה
שלי , למה החיים חייבים להתאכזר אליי?
6:45
התעוררתי
לצילול שעור המעורר שלי , אני מניחה שאני יכולה להישאר עוד כמה ימים ככה , די נחמד
להיות במיטה ולחשוב עליו , הרגשתי אכזבה עמוקה והתכוננתי לחזור לתנוחה הכדורית של
קודם, למרות שמשהו היה חייב להפריע לי , צלצול הטלפון לשי הדהד ברחבי הבית
"הלו
" עניתי מתנשפת מהריצה שרצתי בכדי להגיע אל הטלפון ,
" את
יודעת שים היום עבודה , ואת במשמרת בוקר " שמעתי את קולו הרגוע של אוון ,
" אתה
לא יכול לחפות עליי"
"הפעם לא , אני צריך שאת תחפי עלי , כן
אחרי כלך הפעים שחיפיתי עלייך זה סוף סוף משתלם"
"
שונאת אותך " עניתי בעצבנות
"אוהב
אותך אחותי , להתראות " הוא אמר וניתק במהירות
הלכתי לכיוון
חדר הארונות שלי והוצאתי משם במהירות ג'ינס אדום אם תפרים שמתכהים לצבע שחור , וחולצה
הסטארבקס השחורה ששכחתי באחד הימים בבית אז לקחתי אותה איתי , נעלתי נעלי גלדיאטור
שחורות שמעטרות אותם בפס אחיד ניטים .
לקחת את תיק
הצד השחור והגדול ויצאתי לכיוון הסניף , אני לא מאמינה שאני הולכת לעבוד היום .
11:30
המשמרת שלי
הסתיימה לא היה בה שום דבר מיוחד , אני מניחה שמישהו שרוצה שהקצף על הקפה שלו יהיה
בצורת ציצי זה נורמאלי , או שלא .
חיכיתי
לסטפני שהייתה אמורה להחליף אותי , אף פעם לא אהבתי אותה , תמיד הייתה מאחרת , ולא
היו אומרים לה כלום , לא נזיפה אחת , אני מניחה שיש לך קשרים כמו שלה , אף אחד לא
מנסה להתעמת איתך , תמיד תהיתי למה היא עובדת הרי היא בטח מקבלת את הדברים שהיא
צריכה , המשכתי לשרת אנשים את שראיתי קבוצה של פפראצי , התחלתי להתרגל , שאת במקום
כל כך גלוי לסלבריטאים , אין ממש מה לעשות חוץ מלהתרגל , סניף הסטארבקס היה מתחת
לבניין של סוכנות גדולה , הנחתי שעוד מפורסם נכנס לכאן ולא ממש התייחסתי ,
"אפשר
שלוש כוסות לאטה , וקרואסון רגיל " שמעתי את קולו המהפנט , אני מניחה שהוא לא
שם לב עלי מפני שפני היו על המחשב ושערי הסתיר את חלקי פניי החשופים , הרמתי את
פניי בעדינות רואה את פרצופו המופתע
"אמילי
, אממ הי " הוא אמר וגירד בתלתליו החומים והמדהימים –די מוח-
" הי
" עניתי בטון יבש , " ההזמנה תגיע מיד "
" אני
רוצה לדבר איתך , הייתה סיבה למה שאמרתי , אני מרגיש אלייך משהו מיוחד , אני לא
רוצה לעבור על זה כמו כלום "
" הנה
ההזמנה שלך " סיננתי בין שיניי , הוא הסתובב והלך בדיוק בשנייה שסטפני הגיעה
החתמתי את כרטיס היציאה , וברחתי לרחוב
דני
"הנה
ההזמנה שלך" זה כל מה שהיא אמרה אחרי דבריי , אי אפשר להגיד שלא ציפיתי למשהו
אחר , הסתובבתי והתחלתי ללכת לכיוון הבניין הגבוהה שחברי היו בו , ראיתי אותה
הולכת במהירות , כנראה ממהרת להשיג מונית ,
"אני
יכול לקחת אותך את יודעת " צעקתי לכיוונה
"אני
אסתדר תודה" היא אמרה והסתכלה עליי בעיניים עצובות , אני לא מאמין כמה טיפש
אני למה אני לא יכול לשתוק לפעמים .
לא עברה
שנייה והיא נכנסה למכונית הצהובה ונסעה משם .
כבר אמרתי
שאני טיפש?
אמילי
נכנסתי
למונית , נותנת לנהג את הכתובת ונשענת לאחור , במושב שהרבה ישבו בו לפני , אני כל
כך לא רוצה ללכת היום , אני חייבת לשכנע אותה , כמובן שאין לי סיכוי , אלוהים ,
אני כל כך פתטית
"הגענו
גברתי " הנהג חייך אלי מהמושב הקדמי , נתתי לו את הכסף ועלית לביתי ,
"את יודעת
מה את לובשת להיום בערב "שמעתי את קולה של לילי מלמעלה
" לא
ממש , למה?"
"כי
אני הולכת לקנות משהו עכשיו וחשבתי אולי את רוצה להצטרף "
"אני
אוותר אני די רוצה לישון "
"טוב ,
אני הצעתי " אמרה , וכך נגרמה שיחתנו הקצרה , אף פעם לא היה לי קשר מיוחד עם לילי
18:42
"אנחנו
צריכים לצאת " שמעתי את קולה של לילי מלמעלה , היא ירדה במדרגות לבושה בג'ינס
סקיני ארוך , חולצה של מקפלי ונעלי קונברס כחולות , לבשתי בערך אותו דבר רק שעל
החולצה שלי היה כתוב , מוות לחנונים " או משהו כזה , לבשתי את ז'קט העור החום
שלי וכובע ברט שחור , לקחתי את מפתחות האוטו והתקדמתי לכיוונו , " בי אימא
ביי דויד "
"ביי
דונה , ביי אבא" אמרנו כמעט ביחד
נכנסו
למכונית בכיוון לאסוף את רוז ף שכהרגלה חיכתה בחוץ , היא נכנסה למכונית והתחלנו
לנסוע לכיוון האולם,
אני לא
מאמינה שאני עושה את זה
21:04
ההופעה
הייתה סבירה –על מי אני עובדת היא הייתה מדהימה- התקדמנו לעבר מאחורי הקלעים ,
מסתבר שהייתה הגרלה בין כל קוני הכרטיסים ואיכשהו לילי ניצחה , כל כך בא לי ללכת
הביתה ," מקפלי היא הלהקה הכי מטומטמת בעולם " אמתי בקול רעם לרוס
" אני
דווקא חושב שאנחנו חכמים , בדרך מיוחדת משלנו " אמר מישהו , אפ פעם לא הייתי
מלאת טקט .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
