ההתמכרות הרישמית הזאת של כולם לקסם הנייד שלהם
שדרך אגב אותי בכלל לא הקסימה
זה דף אינטרנטי ובוא רובם עורכים את עצם כפי שירצו שיראו אותם
יפים, מטילים, מבלים, עם חברים, במקומות מוזרים ודברים מצחיקים
מה שלא רוצים מוחקים למשל את אותם הלילות שאתם בכלל לא זוכרים כי לא הייתם בפיקחות יתרה
או את האמא המביישת שלכם שהעלת בדיוק תמונה מערב החג בה אתם תוקעים גפילטעפיש
הכל שם לא אמיתי ובכל זאת זה שואב את כולם
בכל מקום בכל שניה
שבדרך כלל דברים שמביאים אותך למציאות בה טוב לכם לא ממש חוקים
לי יש סוני אריקסון כן ההוא שיצא מלפני כמה שנים אומנם אני אוכלת תגובות באופן קבוע של מתי אני מחליפה את הבלטע
אבל כמו הרבה דברים זה לא מפריע לי
יוצא לי לרוב לשבת בבית קפה או להסתובב בקניון עם אחד מכור שדווקא אהבתי עד לא מזמן ובאמת שהתרחקתי מכמה רק בגלל זה
כל מקום כל דקה "תמונהההה" "טוב אני מעלה !!!" "דקה, יש לי וואטאפ" והדקות האלה לא מפסיקות כמו אלה שאתה אומר לאמא שתסדר את החדר רק עוד דקה אלה אותן דקות
"את לא יודעת מה את מפסידה" אולי זה נחמד לדבר עם חברים בוואטאפ אבל בנתיים אני מסתפקת באסמסים המתוקים שלי
מקווה שתיהיה לכם החלמה מהירה חברים !
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
זאת שחושבת אחרת