התגעגעתי אליו . כשיצאתי לראות אותו החלטתי שאין לי כח ובא לי להשאר בבית . אבל יצאתי בראש פתוח .
דיברנו המון לשם שינוי מפעם קודמת שהייתי ממש אדישה ואני חושבת שדיי חזרתי לעצמי .
יצא לי לדבר על כמה בנים לא כל כך במודע ואולי אפילו קיויתי שזה יעצבן אותו .
הברמן ממש פינק אותנו כי הוא היה חבר שלו והייה לי ממש רצון לשתות אחרי הרבה זמן .
עד עכשיו הכל היה נעים וכיף במיוחד . הלכנו אליו ובשלוש וחצי בבוקר פתאום תקף אותי גל עצבות ופשוט הזמנתי מונית הביתה .
הוא שאל אותי כל הזמן מה קרה . ועניתי לו פשוט שאני לא רוצה להשאר פה . היה ממש כיף . והנה . אני שוב ישנה לבד .
קצת הרגשתי מזויפת . מנצלת . ומנולצת בוא בזמן .
אני יודעת שהוא רוצה שרק יהיה לי טוב . אבל אחרי הקשר הארוך הזה אני חושבת שאני רוצה מקום אחר להיות בוא .
ובמיוחד לא עם סתם בנים אחרים . אני מפחדת לסגור את הבסטה ולדבר איתו על זה .
אני כבר כל כך רגילה אליו ונהנת איתו שקשה לי באמת לומר שזהו .
השאלה האמיתית היא . למה החלטתי פתאום שזהו ?
אפילו לעצמי אני לא מצליחה להסביר .