(ועדיין בתהליכים להתאשפז)

לא, זה פשוט לא יאמן, גם בעפולה אין מקום במחלקה הפסיכיאטרית. מה נסגר?!?!?! 

אתמול הלכתי עם אמא שלי בצהריים למיון ניפגש איתי פסיכיאטר מעצבן, אחרי שהוא אמר שאין מקום התחיל לתחקר אותי. בשביל מה? מה זה יתן לך? ואז אמא שלי נכנסה לחדר, הוא אמר לה שאין מקום ושאפשר רק במקומות רחוקים והיא נלחצה ואמרה 'אני לא זזה מפה עד שמאשפזים אותה' ובתכלס אני יכולה להבין אותה, אנחנו 3 ימים רק בנסיעות ובכל מקום דוחים אותנו, אני חתכתי את עצמי ורוצה להמשיך לחתוך ואני על הקצה - פעם עצבנית, פעם בדיכאון, פעם בלתי נשלטת, פעם יותר מדי למעלה כאילו כמה אפשר להכיל, מסכנה? ואי אפשר מקומות רחוקים כי אין לנו רכב והכי חשוב שיבקרו אותי ואחרת זה עולה מלא מלא כסף נסיעות לבקר אותי ואין לנו את הכסף הזה. אז במקום לגלות אמפתיה ולהרגיע/להתעלם הוא צועק עליה!!!!! 'אף אחד לא יצעק עליי ובטח שלא את', 'אם לא תלכי מפה אני יביא מאבטח שיקח אותך' והיא לא צעקה עליו בכלל ובתכלס אם היא רוצה להיות בסביבת ביה"ח מותר לה.

אז קיבלנו מכתב ממנו ואמא שלי ניסתה להשתמש בקשרים אנערף מה היא עשתה שעתיים היא רק הייתה בפלאפון והתעלמה ממני לחלוטין ואני התחרפנתי וחרדת הנטישה שלי באה להגיד שלום וכל מי שעבר ליידי רציתי להרביץ לו (בחיי להתחיל ללכת מכות רק להוציא את העצבים) אבל כולם לא עמדו בקרטריונים (שזה לא קטן שלא יכול להחזיר ולא גדול מדי שיעיף אותי לטיזי) ואני הייתי מותתתתתתשששש שששששתתתתתת!!!

אז אמא שלי אמרה טוב נלך לישון אצל דודה שלי וב8 בבוקר נלך ישירות למנהל מחלקה פסיכיאטרית ונדבר איתו. נסענו עם דודה שלי לחברה שלה לקחת קלונקס שאני אשן וחזרנו הביתה והלכנו לישון.

בבוקר קמנו, הלכנו והמנהל מחלקה לא היה (אלוהים מה עוד?) אז המזכירה אמרה שמשחררים בימים אלה אז או היום או מחר בבוקר היא תתקשר להודיע אם ומתי אני אוכל לבוא.

למרות הכל הרגשתי סבבה, הלכתי לבקר את סבתא שלי ואח שלה קצת ואז הלכנו לחנות בגדים וקניתי קצת בגדים (מוזר זה כבר לא כזה וואו בשבילי. אולי בגלל הדיכאון) ואז חזרנו לדודה שלי לאסוף את התיקים ופתאום בום, נפלתי אבל מהההה זה חזק. התחלתי לבעוט באמא שלי, לבכות לילל ואז הלכתי לעשן בחוץ מעצבים והנה, ברוכות השבות - מחשבות אובדניות. בחיי שהייתי רצינית. ואם הייתי בבית? שלום על ישראל.

אז איכשהוא בלי לשים לב המונית הגיעה ולקחה אותנו לבית. למרות שכבר תכננתי איך לעשות ומה ומי ומו ואז דיברתי עם חבר שלי, טוב, זה ידוע שאני לא יעשה את זה רק בגללו. לא, זה לא טוב, אני מעדיפה למות. תודה. 

בעיקרון כבר הייתי אמורה להתאשפז ביום ראשון, 4 ימים אני מחכה. איך אני מחזיקה מעמד רק השם יודע.

משום מה שומעת blue ביוטיוב.