כבר אין חוסר וודאות, הולכת להתאשפז בטירת הכרמל בחברת משוגעים בפעם השלישית.

שלשום בלילה חתכתי את עצמי, קצת יותר ממה שצפיתי שיצא ואמא לקחה אותי לרמב"ם. הייתי צריכה תפרים, דבק לא היה מחזיק את זה אבל לאאאאא, היא הייתה חייבת לשים על זה דבק. למרות שאהבלה התלבטה, כנראה שלא מספיק. כן, נפתח לי ה"דבק" ועכשיו תישאר צלקת יותר מכוערת ממה שהיא יכלה לא להיות.

אז הלכתי ב5 אחה"צ לטירת הכרמל למיון איכשהוא נכנסתי לשיחה עם הפסיכיאטרית ב8 והסתומה לא הבינה שאני חייבת לנוער אחרת אני לא מתאשפזת. אז היא קיבלה אישור שאני כן יכולה אבל אין מקום, אז היא נסתה לסדר לי ללילה מקום וגם במחלקה של המבוגרים-צעירים (18-19+) אין מקום והיא הציעה לי לישון במחלקה קצת יותר רצינית, לפי דבריה "לא נורא, זה רק ללילה". בסופו של דבר אמרנו בסדר, בואו נראה מה הולך שם.

אתם לא מאמינים איזה חררה קיבלתי שראיתי את המחלקה הזאת! כולם שם זקנים יכולים להיות סבים ודודות שלי, רצו להכניס אותי לאגף המוגן ויש אחת או שתיים בגיל 20 אבל הפסיכוטיות שלהם הגיעה לרמה חדשה. אה כן, ואיזה זקן שבטוח אבל בטוח היה אונס אותי. ראיתי את המבט של אמא שלי, היא לא הייתה נותנת לי לישון שם ועוד עם כדור שינה שהיה מטשטש אותי ולא הייתי יכולה לקרוא לשום אחות אם הייתה נוצרת בעיה. אפילו האחות (שהייתה דוברת רוסית כמו אמא שלי ובזכות זה היא סיפרה לה את האמת) אמרה שזה לא המקום בשבילי ואפילו מסוכן לי פה.

בסוף חזרנו הביתה, אני מותשת אחרי שלא ישנתי בדיוק יומיים והחלטנו שחוזרים בבוקר. ישנתי כמו בול עץ ולא הרגשתי שנרדמתי בכלל וכבר הגיע הבוקר.

אז חופשה נעימה שתהיה לי.

בבה שלי - .Nothing can tear us apart

עריכה 23:54:

אז הלכתי שוב לטירת הכרמל, נכנסתי למיון והפסיכיאטר (אחר) הציע למחלקה המזעזעת ואמרנו שוב בשום פנים ואופן לא והוא אמר אין מה לעשות בנוער אין מקום ובמחלקה היותר נורמלית אין מקום. עכשיו קבלו: אם הייתי נשארת במחלקה המזעזעת לישון אתמול בלילה אני הייתי נשארת שם כי גם היום לא היה מקום בנוער ולא יכלו לסדר לי (אז למה להגיד שבבוקר אני אועבר לשם?) והם אמרו אתמול "כן כן, זה רק ללילה ומחר היא תועבר לנוער" ש ק ר נ י ם! וזה כל כך פגע בי...הרגשתי כל כך פגיעה והפכתי לכל כך קטנה בבת אחת.

אז נכנסתי לחרדה כי הם אמרו אפשר לחכות שבוע שבועיים ושיהיה מקום לבוא. כושיליאמאשלכם למה מי אתם שאני אחכה בתור? אני צריכה אשפוז אז אני צריכה אותו ואתם לא עושים לי טובות שאולי יום אחד תתנו לי. הרגשתי נבגדת, בנאדם צריך אשפוז ואין מקום אז מצדכם כבר לא משנה איפה.

מחר אני נוסעת למחלקה הפסיכיאטרית בבי"ח (רגיל) בעפולה. טירוף.

שהוא ישן.

הוא נראה כמו מלאך, טהור ויפה.

אני מחייכת, כי אני יודעת שהוא רק שלי.