עד לפניי 9 חודשים היייתה לי אמא, אמא מקסימה שלא החסירה ממני כלום, נתנה לי את הכל אהבה אותי כמו שאף אמא לא אהבה את הבת שלה, היא הייתה מושלמת אבל חולה מאוד מאוד ,אף אחד לא ציפה לזה שהיא תמות ובטח שלא אני, כל חיי מאז ילדותי פחדתי פחד מוות לאבד את אמא שלי, פחדתי שיגידו לי את הבשורה הזאת כי היא הייתה חולה הרבה שנים, והנה מתקשרים אליי ביום ראשון ב2 לאוגוסט בשעה 9 בבוקר ואומרים לי שזה מהבית חולים ואמא צריכה אותי , הרגשתי שמשו לא בסדר לקחתי מונית היה פקקים ואני הייתי בלחץ הגעתי לאיכילוב והדרך למחלקת פנימית ג' הייתה ארוכה עד שהגעתי שאלתי את האחות איפה אמא שלי? איפה היא? וכבר צעקתי, ואז היא אמרה חד משמעית היא ניפטרה!

 הייתי בהלם של החיים שלי לא ידעתי מה לעשות אפילו הבכי לא יצא לא יצא הרבה שבועות גם אחר כך.. איבדתי את הבן אדם הכי קרוב לי בעולם ונשארתי ככה תלויה באוויר, לא הערכתי את אמא שלי הרבה שנים זילזלתי בה קיללתי אותה לא דאגתי לה ובטח שלא בתקופה האחרונה, הפעם האחרונה שראיתי אותה זה היה שבת בבוקר אמרתי לה לא משנה איפה אני אהיה את תמיד תיהיה מטרד בשבילי, והיא אמרה הכל בסדר תלכי הביתה תנוחי הכל בסדר..

בקןשי יכלה לדבר לנשום... עכשיו אני לא יודעת מה קורה איתה אני לא יכולה לספר לה דברים אני לא יכולה לצחוק איתה אין כבר מי שיתמוך בי כמוהה, אני כמעט לבד ,בלי אמא רק אם זיכרונות של ילדה כמוני שמתעללת באמא שלה שכל כך דואגת לה ואוהבת אותה. היא אמרה לי רק כשאני ימות את תיתני לי שקט את לא יודעת מה זה אמא, והיא צדקה רק עכשיו אני יודעת מה זה הדבר היקר הזה שהלך מעולמי הדבר המיוחד הזה שקוראים לה אמא ואין עוד דבר כזה אמא יש רק 1 ועכשיו אי אפשר להחזיר אותה אני רק מקווה שהיא סולחת לי כי אמא שלי זה הדבר הכי צדיק שקיים, ואני מצטערת אמא שלי אני מצטערת על הכל על כל שנייה מרה שהעברתי אותך אני מתחרטת על זה בכל נשמתי ותודה אוהבת

הבת שלך לנצח נצחים.