הפעם אני נמצאת כאן וזה סופי עד שאני אצא יקח הרבה זמן הרופא שהיה לי באישפוזים קודמים , כבר לא הרופא שלי

וזה מדכא אותי כל כך אני רוצה לדבר אם המנהל מחלקה  אני רוצה כבר לדבר איתו להגיד לו שרע לי שקשה לי שאני רוצה שלפחות

הרופא שאני רוצה יהיה הרופא שלי,

קשה לי שאין לי פה חברות שאין לי פה אף אחד שבעצם אני לבד פה ואין לי ביטחון..

אין לי אם מי לדבר יש כאן ילדה שהייתה באישפוז הקודם שלי.. אבל אני לא בקשר טוב איתה .

קשה לי פה מאוד אין לי פה אף אחד והמצב שלי קשה אני בדיכאון נוראי אין לי חשק לעשות שום דבר אני חושבת על אבא ועל אליאב..

והכל ניהיה לי קשה יותר קשה לי שאני לא אם אבא אבל זה המצב אני צריכה להתרגל היום כשאבא יילך אני יודעת שאני לא אפסיק לבכות כי הוא חשוב לי כל כך אני כל כך אוהבת את אבא שלי .

הוא הבן אדם היחיד שנשאר לי בחיים שאלוקים ישמור לי עליו.

הכל קשה מדייי אני לבד פה אין לי אף אחד עצוב לי זה לא כמו שהיה  פעם אם החברות שהיו לי פה פעם..

הכל נהפך  להיות קשה בחייים שלי עצוב אפל לא ידוע מפחיד.. חסר תקווה..כואב לי כואב לי בנשמה בגלל כל כך הרבה סיבות ..

הסיבה העיקרית זה אליאב ואבא .

אם היה לי את אליאב היה לי יותר שימחת חיים היה לי יותר חשק היה לי יותר ביטחון עצמי,

הככל קשה לי כל כך..

אני פוחדת. אני לבד קשה לי נורא והחיים פה מקשים עליי עוד יותר  אבל הבטחתי שאני אשאר כאן עד שהכל יהיה בסדר ואני לא אצא לחופש שבועיים..

בנתיים שבועיים אני לא יוצאת מכאן  ונתנו לי רופא מעפן לא הרופא שאני רוצה נמאס לי אני לא רוצה את הרופא הזה אני רוצה את הרופא שהיה לי תמיד.