אני ניזכרת באיך שא' התגייס אני זוכרת כל כך את היום הזה..

כל כך אהבנו וזה ניגמר..

אני זוכרת את אמא איך היא דאגה איך שמחתי שהוא התקשר..

ודיבר איתי.. הכל כל כך מוזר.

פתאום מלא אנשים נעלמו לי מהחיים..

פתאום אני מוצאת את עצמי לבד עטופה במלא זיכרונות שוטפים על העבר היפה שלי ועל כל שימחת החיים שלי..

ופתאום אין לי שימחת חיים אני לבד לבד בהכל..

איבדתי אמא איבדתי חבר איבדתי חברות איבדתי משפחה..

ואני לבד..

לבד..זה כואב כל כך אני לא יודעת איך לקום מהנפ]ילה הזאת אני לא יודעת אם אי פעם אני יצליח לקום

בחזרה על הרגליים..

זה מפחיד אותי אני צריכה את המטפלתץ שלי לדבר איתה באמת נישארתי לבד..

אני שומעת שמזכירים לי את התקופה הטובה בחיים שלי שהיה לי מי שאוהב אותי שהיה לי חבר שהיייתי רזה שיכולתי לשחק באנשים במקום שישיחקו בי

אני ניזכרת בכל כך הרבה דברים..

הכל נהפך להיות מוזר..

אני עכשיו בתקופה הכי קשה של החיים שלי..

אני דבר ראשון חייבת להרזטות לאהוב את עצמי יותר ולצאת מהדיכאון..

כי הדיכאון הזה קשה מאוד עכשיו אני רק רוצה ללכת להקיא את האוכל שאכלתי אני מרגישה שאני לא שווה כלום

שאני זבלך אני לא רצויה בשום מקום כולם פוגעים בי אני צריכה להפסיק לחשוב ככה פאק הכל כל כך קשה..