סיפורים על הלהקה טוקיו הוטל

היי,

בשבוע שעבר היה השפל הגדול ביותר שהיה אי פעם בתגובות.

אני לא אבאס אתכם או' אעניש'  על זה.. זה חסר טעם ..

וחוץ מזה זה לא פייר כלפי אלה שכן מגיבים.

אבל זה מבאס 

מי שקורא שיגיב. ואני יודעת שיש יותר משתי קוראות.

בכל מקרה תודה רבה לכל מי שכן הגיב! I ♥ U

נעבור לפרק

פרק 18

''אדוני המנהל אתה חייב לעצור את הטיסה למייאמי'' צעקה ליליאן

''מצטער גברתי אבל את רואה את המטוס הזה ששם?'' הוא שאל והצביע על מטוס שהמריא בזה הרגע ''זה המטוס שמגיע למייאמי, הוא באוויר ואין אפשרות לעצור אותו.'' אמר המנהל ברוגע והורה להם לצאת מחדרו.

''לא לא לאאאא'' צעקה ליליאן טום תפס אותה והצמיד אותה קרוב אליו ''אני מצטער, ניסינו'' הוא לחש באוזנה מחבק אותה.

''לא זה לא יכול להיות'' היא צעקה בוכה מסתכלת על ביל בזלזול מתנתקת מחיבוקו של טום וצועקת על ביל ''שברת אותה, היא רגישה, היא עזבה בגללך, אני לבד בגללך''

''די ליליאן זה לא נכון'' אמר טום.

''אני מצטער'' לחש ביל.

''תפסיק להצטער תעשה משהו במקום להצטער'' צעקה ליליאן.

''בואו נחזור הביתה'' ביקש טום.

''בלי אשלי אני לא חוזרת'' צעקה בבכי ליליאן ונפלה על הרצפה.

''ליליאן, היא טסה, את חייבת לחזור'' התחנן טום.

''היא עזבה אותי...תחבק אותי טום, בבקשה.'' ביקשה ליליאן מפסיקה לבכות בהדרגה.

טום התכופף והרים אותה מהרצפה הוא חיבק אותה ונישק אותה בצוואר תוך כדי.

''בואו הביתה'' הוא אמר. הם הלכו יחד לחניון ונסעו משם הביתה.

כשהגיעו הביתה כבר הייתה שעת ערב מאוחרת. ליליאן נרדמה בנסיעה טום הרים אותה למיטה שלו והוא הלך לדבר עם ביל בסלון.

''למה היא עזבה?'' שאל ביל בעצב לאחר שטום ישב לידו.

''היא פגועה, אתה חייב לדבר איתה'' אמר טום.

''אני מפחד'' אמר ביל.

''אין דבר כזה פחדים! אתה חייב להוציא את עצמך מהבור שנפלת אליו'' אמר טום קם והלך לחדרו.

ביל נשאר יושב על הספא חושב, אחרי שעתיים של הרהורים הוא הלך לחדרו ונכנס למיטה. החדר היה חשוך השתררה דממה בבית אבל ביל עדיין לא הצליח להירדם.

הוא פתח את המגירה הראשונה בשידה שליד מיטתו והוציא משם מספר תמונות הוא הסתכל על התמונה הראשונה, תמונה שלו ושל אשלי מלפני שבוע הוא הסתכל על אשלי היא חיבקה אותו, היא חייכה, היא הייתה מאושרת, ואז הוא הסתכל על התמונה השנייה, תמונה שלו ושל אשלי מלפני 4 שנים הוא זכר את היום שבו הם צילמו את התמונה זה היה ביריד האחרון שלו עם אשלי.

התחשק לו לנשק אותה, היא הייתה רחוקה מידי.

לא, הוא לא נתן לעצמו לבכות הוא החליט שהוא באמת הולך להוציא את עצמו מהבור הזה.

***

''נא לחגור חגורות אנו מתחילים בנחיתה'' אמרה הדיילת אחרי טיסה ארוכה ומתישה.

'נחיתה, מזוודות, מונית, מלון ,להתקלח, לישון' שיחזרה לעצמה אשלי את מה שהיא תעשה מייד אחרי הנחיתה.

אחרי 10 דקות המטוס נחת, מרגישה כל כך בודדה ריקה ולא שייכת היא התהלכה בלובי של שדה התעופה בארץ מולדתה, מיאמי.

היא נעצרה ליד מסך טלויזיה בשדה התעופה ששידר את החדשות ''ועכשיו לפינת הבידור. כנראה שמאוד מסובך להיות ביל קאוליץ, בחודשיים האחרונים הוא הספיק לצאת עם אלמונית בזמן שהיה במערכת יחסים עם 'אריאנה לוקסם' הוא הספיק להיפרד מאריאנה להיות עם האלמונית להכחיש ולהפרד''. זה שיגע את אשלי היא לא יכלה לסבול יותר את השקרים האלה 'איך התקשורת משבשת הכל' היא חשבה לעצמה והתרחקה מהמקום. היא פנתה לכיוון היציאה ועלתה על מונית. היא ביקשה מהנהג לקחת אותה למלון הקרוב ביותר וכך היה.

היא הגיעה למלון הזמינה חדר ועלתה אליו, סוגרת את כל הדלתות ''החדר מלא בחזיונות שלך, ביל'' היא לחשה. היא זרקה את גופה אל המיטה וכבר הייתה חלשה מדי מכדי לבכות ''אוי בילי שלי אם יכולת לדעת כמה אני מתגעגעת, כמה אני אוהבת אותך'' היא אמרה.

היא הוציאה את הפלאפון שלה מהכיס והדליקה אותו. 13 שיחות שלא נענו מליליאן. לא זה לא יגרום לה לבכות, ככה לפחות היא קיוותה.

היא נכנסה למקלחת ויצאה בעוד היא מסרקת את שיערה נשמע צלצול הפלאפון שלה. 'ליליאן' היה רשום על המסך. 'לענות לא לענות' היא חשבה אך לבסוף ענתה

''הלו'' לחשה אשלי.

''אשלי'' נאנחה ליליאן ''הגעת? את בסדר?'' היא שאלה.

''כן אני בבית מלון ליד נמל התעופה'' אמרה אשלי בשקט.

''נמל תעופה? בית מלון?'' שאלה ליליאן.

''לא מתחשק לי לחזור להורים'' היא אמרה

''טוב, אשלי את מוכנה להסביר לי למה נסעת?'' ביקשה ליליאן.

''ליליאן, אני לא יודעת מה יהיה ואני לא יודע מה היה אני רק יודעת שביל לא שם יותר'' אמרה אשלי בעצב.

''אבל אני נמצאת בשם הזה, וגם טום '' אמרה ליליאן.

''את יודעת שקשה לי עכשיו, אני מקווה שיהיה לי את הכוח לחזור'' אמרה אשלי

''טוב מתוקה אני סומכת עלייך שתעשי את הדבר הנכון 3 לפנות בוקר כאן אני חייבת לחזור לישון'' אמרה ליליאן.

''תודה, לילה טוב'' אמרה אשלי

הם ניתקו את השיחה.

אשלי הייתה עייפה היא נרדמה על המיטה כל כך רוצה לחזור לגרמניה.

***

''בוקר טוב בונבון'' שמע ביל קול. הוא פקח את עינייו מקווה לראות את אשלי

''אריאנה! תעופי מפה'' הוא צעק כשראה שאריאנה עומדת מול מיטתו מחייכת.

''זה הבוקר טוב שלך?'' היא שאלה מנדנדת לשלילה בראשה.

''תעזבי אותי! מי נתן לך להכנס?'' שאל ביל.

''נכנסתי מהחלון'' אמרה אריאנה.

''את לא נורמאלית!'' אמר ביל וקם מהמיטה.

''אני כן'' היא אמרה נמרחת עליו.

''תעזבי אותי! אני לא צוחק איתך יותר! ולא אכפת לי לא ממך ולא מלוסי ומהשקרים והתוכניות שלכן, לא אכפת לי'' הוא צעק

אריאנה הסתכלה עליו והרימה גבה.

''אל תיתממי לי'' המשיך ביל ''את חתיכת כלבה לא אכפת לך מכלום אלא רק מעצמך! אני לא רוצה לראות אותך עוד! הרסת את החיים שלי כבר בפעם השניה! קנאית!''

''אתה חתיכת...'' היא ניסתה להגיד ''אתה עוד תצטער על זה'' היא אמרה ויצאה מהחדר בטריקת דלת.

ביל הרגיש חופשי הוא לא פחד יותר. עכשיו הוא מצא תשובה סופית לשאלה שחשב עליה כל הלילה.

הוא נוסע למיאמי, לאשלי!  

בכל פעם שאני קוראת את זה אני מתרגשת מחדש

כבר אמרתי שאני אוהבת את הזוגות האלה?

כל הפרטם בפרק הבאאאא

איזה מתח!!!   |תודו | חחחח

נפגש ב...

ת ג ו ב ו ת