היי כולם,
אני עושה את הפרק שוב בגלל ישרא המפגר ששיבש לי כאן הכל..
אני אנסה לשחזר..
רציתי לומר תודה על כל התגובות שלכם מצליחות לעודד אותי בתקופה הגרועה הזאת (שם זה ממש מעיין נדבר על זה בתובות ;)
אז ממש ממש ממש ממש תודה רבה, תודה ענקית על כל מה שאתם עושים, אתם קוראים נפלאים.
כמו שאומרים זה לא הכמות זו האיכות, ואתם הכי איכותיים שיש!
אני חושבת שכולנו רוצים לדעת מה קורה עם אשלי וביל אז נעבור לדבר הכי חשוב.
פרק 20.
''לוסי. הוא זרק אותי בפעם המליון.!''
''את לא רצינית''
''והכל בגלל התוכנית המפגרת שלך''
''ואו תרגעי מותק''
'' הכל נהרס, פשוט הכל נהרס'' אמרה לוסי בעצבים
''שום דבר עוד לא נהרס, תתני לי קצת זמן לבנות תוכנית שתשבור אותם לגמרי והכל יהיה בסדר''
''אוח.. ושיהיה מהר אני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר''
''כן מותק גם אני כבר מתה לקצת טום, סבלנות''
לפני מספר שעות:
אחרי שאשלי חזרה מהגן שאליו הלכה היא הרגישה מוזר.
'אולי המקום אליו אני שייכת נמצא פה' היא חשבה לעצמה, צלצול הפלאפון קטע את מחשבותיה
''אשליי! מותק, מה שלומך?'' צעקה ליליאן לשפורפרת.
''מעולה, כאילו משעמם אבל מעולה, מה איתך?'' שאלה אשלי.
''מעולה, גם, איך במלון?'' המשיכה ליליאן לשאול.
''נחמד לא חמשה כוכבים אבל כייף'' ענתה אשלי בתמימות לליליאן שניסתה לסחוט פרטים על מקום השתכנותה.
''ואלה מה איזה רשת זאת?''
''מלונות דוז מכירה? יש בניו יורק?'' שאלה אשלי.
''כן בטח'' אמרה ליליאן ''אני מקווה שלא נתקעת בחדר מעפן''
''לא, 133 אחלה חדר קצת צפוף, אבל באמת מספיק בשבילי'' אמרה אשלי בתמימות וסיפקה לליליאן את כל המידע הדרוש.
''אוי מותק, טום קורא לי אני חייבת לזוז, אוהבת אותך'' היא אמרה וניתקה.
הייתה שעת ערב מוקדמת אשלי לבשה בגד ים וירדה לבריכה היא שחתה מעט אך הרגישה עייפות מהר, היא עלתה לחדרה לבשה פיג'מה והדליקה את הטלוויזיה.
מהר מאוד הטלוויזיה הייתה על ערוץ MTV. אשלי אהבה לצפות במצעד המוזיקה, אבל הפעם כאשר הגיעו למקום השני התנגן שיר שהזכיר לאשלי את ביל, שיר שהיא שמעה תמיד כשהיא הייתה במייאמי והתגעגע לביל שנשאר בגרמניה.
Aerosmith - I Don't Wanna Miss a Thing השיר העלה בה כל כך הרבה זכרונות עצובים שהיא לא רצתה לזכור, היא הרגישה שהיא נשברת, היא הרגישה שהכל מתמוטט מבפנים, היא כל כך מתגעגעת לביל, כל כך רוצה לראות אותו, היא לא רוצה לשמוע את השיר הזה אבל היא פשוט לא יכלה להפסיק לשמוע אותו, היא התמוטטה על המיטה ובכתה עד שנרדמה.
***
הגיע הבוקר התעוררתי למשמע השקט שהשתרר בחדרי נזכרת במה שקרה אתמול, קמתי ושטפתי את פניי, התחלתי ללכת לכיוון הדלת בכדי לרדת לחדר האוכל ואז ''אעעעעעעעעעע'' צרחתי כשראיתי אדם בבוקסר ישן על הספא בתוך חדרי.
''אעעעעעעעע'' הוא צרח וקפץ מהספא.
''אוקי מי אתה? מה אתה עושה פה? ולמה את נראה כמו ביל? זה נראה לך כמו בדיחה?'' שאלתי והחזקתי את השלט של הטלוויזיה בכדי לאיים.
''אשלי, תרגעי, זה אני ביל.'' הוא אמר ושילב את ידיו מנסה לחייך.
''ביל..'' חזרתי על השם בשקט ''למה באת?'' שאלתי בצעקה ''בשביל מה? בשביל מי?''
''מה? את רצינית? באתי בשבילך לבקש סליחה.'' אמר ביל וישב על הספא.
שתקתי, לא יודעת מה אני אמורה להגיד, כל כך רציתי שביל יחזור לבקש סליחה אבל עכשיו כשזה קורה אני בכלל לא יודעת איך להגיב.
''אשלי, אני נשבע לך שבאותו יום כשהיינו בים אריאנה הייתה על המגבת שלנו וכשבאתי היא פשוט נישקה אותי'' אמר ביל.
''איך אני אוכל להאמין לך?'' שאלתי והתיישבתי לידו.
''עובדה שאני כאן מבקש אותך בחזרה, מבקש שתחזרי, עובדה שאני לא יודע ולא אכפת לי איפה היא.
כמו תמיד כשהיינו קטנים היא קינתה וניסתה להפריד.. אל תתני לזה לקרות'' אמר ביל.
''ביל אני..'' ניסיתי להגיד אך ביל קטע אותי
''תגידי לי שאת סולחת, בבקשה..אני אוהב אותך'' השתתקנו, לא ידעתי מה להגיד כל כך רציתי לסלוח לחבק אותו כבר.
שתקנו, לא ידעתי מה לומר, הייתי מבולבלת בעיקר בגלל שהמוח אמר להתרחק מביל אבל הלב.. זה כבר סיפור אחר.
נזכרתי שכשהיינו קטנים, ביל סיפר לי שהדרך הכי טובה לאושר זה ללכת על פי התחושות של הלב, והלב שלי, הלב שלי אמר 'ביל'
''אשלי, בבקשה'' התחנן ביל.
''אני סולחת ואני מצטערת שברחתי ככה'' אמרתי מרגישה את הדמעות זולגות, סוף סוף מה שרציתי שיקרה קרה.
''אל תבכי'' אמר ביל וליטף את ידי ''את קפואה'' הוא אמר וקם להביא את השמיכה שהייתה על המיטה שלי.
''תודה'' אמרתי בשקט והתכסתי בה.
''בואי נחזור לגרמניה'' ביקש ביל וחזר לשבת בספא.
''אני לא יודעת אם אני רוצה לחזור'' אמרתי.
''לא רוצה לחזור?'' שאל המום ביל ''את לא מתכוונת להשאיר אותי לבד? ומה עם ליליאן וטום?''
''אולי אני שייכת לארץ המשעממת הזאת'' אמרתי.
''אם זה מה שאת חושבת אריאנה הצליחה'' אמר ביל.
''לא היא לא, אבל..'' ניסיתי להגן על דעתי למרות שידעתי שביל צודק .
''כמה עמוק זה עמוק מידי? וכמה רחוק זה רחוק מידי? איפה ההתחלה והסוף של הזמן?'' שאל ביל והחזיק את ידי.
''מה?'' שאלתי מסתכלת בעניו של ביל מנסה להבין מה הוא מנסה לומר.
''כמה זמן תוכלי להגיד דברים שאת לא מאמינה בהם? אני יודע שאת רוצה לחזור, אין לך מה לעשות כאן! ואני יודע שאני צודק, אני מרגיש את זה'' אמר ביל.
''אני מפחדת לחזור'' נפלט מפי.
''מפחדת?'' שאל ביל.
''כן, שם אריאנה ולוסי כל כך קרובות, בשנייה הן יכולות להפריד בנינו, אני לא רוצה לאבד אותך שוב'' אמרתי והרכנתי את ראשי.
''אשלי, יש לנו פחדים אבל נתגבר עליהם , יחד. כבר נתנו הכל, כבר לקחנו הכל, כבר סלחנו על הכל, בשביל להגיע עד כאן, אין לנו מה להספיד.'' אמר ביל וחייך אליי חיוך
קטן.
''אני מרגיש את הלב שלך והוא כל כך בודד כאן, ממש כמוך'' אמר ביל כשבוא מביט בעניי כל הזמן הזה.
השתתקו לרגע.
''אני אוהבת אותך'' אמרתי וחיבקתי את ביל קירבתי את שפתיי לאוזנו ולחשתי לו '' אני רוצה לחזור, מתי שרק תגיד אני אבוא'' ביל חייך וחיבק אותי.
לאחר זמן ארוך בו ישבנו יחד ודיברנו על כל הדברים שעברו עלינו ביומיים האלה יצאנו יחד לעשות שופינג.
אחרי שעתיים מעייפות של קניות ישבנו על אחד השולחנות במתחם המזון המהיר שבקניון.
''זה היום הראשון שאני נהנת בו מאז שהגעתי'' אמרתי וחייכתי לביל שישב מולי.
לפתע צלצל הפלאפון שלי, זאת הייתה ליליאן.
''הי'' עניתי.
''אשלי, הוא הגיע?'' שאלה ליליאן.
''הגיע? על מה את מדברת?'' החלטתי לעבוד עליה ''מישהו היה צריך להגיע?'' שאלתי מתאפקת שלא לצחוק.
''אני.. את.. זה.. אני אדבר איתך מאוחר יותר'' גימגמה ליליאן וניתקה את השיחה.
ניתקתי את השיחה ואחרי פחות מדקה ליליאן התקשרה לביל.
''תן לי רגע'' ביקשתי מביל והוא הושיט לי את הפלאפון.
''הלו'' עניתי לה.
''ביל אתה לא נורמאלי איפה.. אשלי?'' היא אמרה מבולבלת ואני וביל צחקנו בלי יכולת להפסיק.
''מסריחים'' היא אמרה אחרי שהבינה שעבדנו עליה ''טוב אז אני מבינה שכולם הגיעו לאן שהם היו צריכים להגיע, אני לא אפריע, בי'' היא אמרה וניתקה את השיחה.
אני וביל שוב צחקנו, הסתכלנו אחד על השני בחיוך ביל התקרב אליי ונישק אותי ''איזה כייף שאנחנו שוב ביחד'' הוא אמר וחייך.
אז אני מקווה שהצלחתי לעשות את זה ולהפריד בין השורות שנדבקו ואי אפשר היה להבין מילה..
נראה לכם שהכל בסדר עכשיו.. אבל אני אגלה לכם סוד או ספויילר תקראו לזה איך שאתם רוצים..
אריאנה ולוסי מתכננות משהו אז שווה להשאר מעודכנים
ניפגש בתגובות ☺
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Tokio_Hotel.