סיפורים על הלהקה טוקיו הוטל

הי ,

אין לי כל כך הקדמות היום..

אני מעלה היום שני פרקים סתם כי מתחשק לי.. אין סיבה מיוחדת..

אז תהנו ו... חג שמח

פרק 27

כשראיתי את ביל נכנס לחדר ,הבנתי שזאת הייתה הפעם האחרונה שאראה אותו למשך שלושת החודשים הקרובים, פרצתי בבכי. התיישבתי על אחד הכסאות שבשדה התעופה לא רוצה לזוז משם מקווה שביל יחזור ויחבק אותי. ''אני כבר מתגעגעת אלייך ביל'' לחשתי.

אחרי כמה דקות, כשהבנתי שביל כבר לא יחזור, קמתי מהכסא ויצאתי לתפוס מונית הביתה.

בחוץ חיכו לי המון צלמים הם צילמו אותי ושאלו שאלות. ניסיתי שלא להתייחס אליהם אבל היו שם כל כך הרבה שזה היה קשה. ''אשלי כמה זמן את וביל חברים? והאם הסיפור בניכם רציני?'' שאל אחד הכתבים, ''האם את מתכוונת לנסוע לבקר את ביל במהלך סיבוב ההופעות?'' שאל כתב אחר, וככה הם הציפו אותי בשאלות.

לא עניתי להם, נכנסתי למונית ונסעתי הביתה.

'החיים שלי משעממים בלעדייך,ביל ' חשבתי לעצמי כשנכנסתי הביתה.

''אני כל כך לבד'' אמרתי לעצמי וזרקתי את גופי על המיטה.

***

''אבא נפטר'' הצליח להגיד לבסוף אדי.

ליליאן לא ידעה איך להגיב 'לשמוח?' היא שאלה את עצמה 'לבכות?' 'לצעוק?' 'לפחד?'

'מה לעזאזל אני אמורה לעשות' היא שאלה את עצמה.

''את לא אומרת כלום?'' שאל אדי.

''מה יש לי להגיד?'' ענתה בשאלה והתיישבה על הספא.

אדי לא ענה לה הוא רק ישב לידה.

''אז איך זה קרה?'' שאלה ליליאן.

''קצת אחרי שברחת מהחדר הוא פשוט קיבל התקף לב'' סיפר אדי.

''אני אפילו לא קצת עצובה'' אמרה ליליאן בביטחון לאחר מספר דקות ארוכות של שקט.

''אפשר להבין אותך'' אמר אדי ''הוא שנא אותך והתנהג אלייך מגעיל''.

''האם האח הגדול והמפונק מבין אותי סוף כל סוף?'' שאלה ליליאן בזלזול.

''וואו, חבל שאת מגיבה ככה'' צעק אדי.

''חבל שרק עכשיו הבנת את זה שהוא התעלל בי'' צעקה ליליאן.

''הכל קרה כשהייתי קטן, לא הבנתי בכלל מה הוא עושה לך'' אמר אדי.

''אדי! גיל 15 וחצי זה לא קטן!'' צעקה ליליאן.

לא היה לו מה לומר הוא הסתכל לליליאן בעניים דקה ארוכה, קם ממקומו ונכנס לחדר שלו בטריקת דלת.

''אוייש, דפוק'' לחשה ליליאן.

***

''אני מתגעגע לאשלי'' רטן ביל במטוס.

''ביל אמרת את זה כבר 326 פעמים במשך חמשת הדקות האחרונות'' אמר טום ''וזה מזכיר לי שאני מתגעגע לליליאן'' פניו נהפכו לעצובות.

''תזכיר לי למה אנחנו טסים בכלל?'' שאל ביל.

''סיבוב הופעות'' אמר טום ללא עניין.

ביל הסתובב לצד הוא הביט בחלון וחשב. לאחר כמה דקות המטוס המריא וביל עדיין הסתכל על הנוף מחלון המטוס.

''טום, אתה יודע הגישה שלנו לא נכונה'' אמר ביל לפתע.

''מה?'' שאל טום והמשיך ''על מה אתה מדבר? מאיפה הבאת את זה?''

''אשלי וליליאן היו רוצות שנשמח, שנהנה, הן בטוח לא רוצות להתגעגע אלינו שלושה חודשים ולדעת שלא נהננו לפחות'' אמר ביל.

''יש משהו בדברים שאתה אומר'' אמר טום והוציא מכיסו את האייפוד שלו הוא הכניס את האוזניות לאוזנייו והקשיב למוזיקה חושב על ליליאן.

אחרי טיסה ארוכה ומתישה ביל וטום הגיעו לקנדה שבאמריקה, שם אמורה להיות הופעתם הראשונה של הסיבוב הופעות.

הם יצאו משדה התעופה יחד עם גוסטאב וגאורג, שנפגשו איתם במקום שקבעו בו.

מחוץ לשדה התעופה חיכו צלמים רבים הם צילמו את הבנים בכל תנועה אפשרית, הבנים היו רגילים לזה. הם נכנסו למונית ונסעו לבית המלון שדיויד ביקש שיגיעו אליו.

לאחר כחצי שעה הם הגיעו למלון. מחוץ למלון עמדו מעריצות רבות שצרחו. השומר האישי של הבנים פילס להם דרך בין המעריצים והם נכנסו למלון, שם דיויד חיכה להם, אחרי ישיבה קצרה הוא חילק לבנים חדרים, ביל וטום יחד כמו שביקשו, גוסטאב לבד וכך גם גיאורג.

ביל וטום נכנסו לחדרם. הדבר הראשון שביל עשה זה להתקשר לאשלי.

''הלו'' נשמע קולה העייף של אשלי מבעד לשפורפרת הטלפון.

''אשלי'' קרא ביל בשמחה.

''ביייל'' צרחה אשלי ''הגעת? איך הייתה הטיסה? מה שלומך?'' היא שאלה בקול רך.

'''הערתי אותך?'' שאל ביל ששמע את קולה העייף של אשלי.

''בערך'' גיחחה אשלי.

''אני מתגעגע'' אמר ביל.

''גם אני'' אמרה אשלי. ''אבל, ביל אתה צריך להנות'' אמרה אשלי לפתע והיה ניתן לשמוע שהיא מחייכת.

''רציתי לשמוע את זה ממך'' הוא אמר.

''אז הנה שמעת'' אמרה אשלי.

''אני אהנה בשבילך'' אמר ביל.

''ואני אתגעגע מספיק בשביל שנינו'' אמרה אשלי ובלעה פיהוק.

''אני לא רוצה להפריע לך לישון'' אמר ביל ''אני אתקשר מאוחר יותר''

''אין בעיה'' אמרה אשלי וניתקה את השיחה.

היא הניחה את ראשה על הכרית חושבת על ביל ''אני כל כך אוהבת אותך, ביל קאוליץ'' היא אמרה לעצמה ונרדמה שוב.

עד כאן פרק 27 ונעבור ישירות ל28

פרק 28

כעבור שבוע:

קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר היא ראיתי איש יושב בסלון 'אני מדמיינת' חשבתי לעצמי.

'הלוואי שזה ביל' דמיינתי בליבי את ביל וחייכתי לעצמי. אבל עם כל צעד שלקחתי הדמות נראתה פחות מוכרת. אחרי כל צעד עצרתי והבטתי באיש, מנסה לזהות אותו. לפתע הוא הסתובב והביט בי.

''אעעעע'' צרחתי.

''אעע'' נשמע קולה של ליליאן.

'ליליאן' חשבתי לעצמי 'מה עובר עלי? אני הוזה דברים'

לפתע ליליאן יצאה מחדרה חצי רדומה לבושה בפיג'מה ובידה מחבט טניס.

''ליליאן?'' שאלתי בצרחה.

''אשלי'' היא צרחה כשעל פניה כבר אין אפילו סימני עייפות. היא זרקה את המחבט טניס ורצה לחבק אותי.

''מתי חזרת?'' שאלתי אחרי שהתנתקנו מהחיבוק.

''אתמול בערב'' אמרה ליליאן וחייכה.

''רגע'' אמרתי לפתע ''מי זה?'' שאלתי והצבעתי על האיש שעדיין ישב בסלון והביט בנו.

''אה. זה אחי, אדי'' אמרה ליליאן.

הבטתי באדי וטבעתי באור של עניו הירוקות, הבטתי בו ונזכרתי בביל, כבר שבוע לא היינו יחד ''לא'' צעקתי ורצתי לחדרי, נעלתי את הדלת ונכנסתי למיטה מתכסה בשמיכה עד מעל הראש.

'ביל, ביל, ביל, ביל, ביייייייל' המחשבות פוצצו את ראשי.

''אשלי, אשלי'' צעקה ליליאן ודפקה על הדלת ''מה קורה לך?'' היא שאלה.

לא עניתי, לא יכולתי. הראש שלי היה מלא במחשבות על ביל, מלא.

ליליאן המשיכה לדפוק על הדלת ולצעוק אבל כבר לא הקשבתי לה, חשבתי על ביל. 'למה הוא עזב' הצטערתי. לפתע ליליאן הפסיקה לדפוק, שמעתי את הצעדים שלה היא התרחקה מהדלת.

'אני חייבת לדבר עם מישהו' חשבתי לעצמי וחייגתי לביל.

''ביל'' לחשתי.

''אשלי'' הוא אמר והיה ניתן לשמוע שהוא מחייך ''מה שלומך?'' הוא שאל בקול רך.

''אני מתגעגעת'' אמרתי והוספתי ''כל- כך'' דמעה זלגה מעיניי.

 ''גם אני'' אמר ביל בקול עצוב.

''אני מפחדת לעשות שטויות מרב געגועים'' אמרתי.

''שטויות? אני סומך עלייך שאת לא תעשי שטויות'' אמר ביל וגיחח ''ואל תדאגי לא נשאר עוד הרבה זמן עד שאחזור''

''אני כבר סופרת את הימים'' אמרתי וציחקקתי.

''ביל'' שמעתי את קולו של טום.

''אשלי, טום קורא לי, אני אתקשר אלייך יותר מאוחר'' אמר ביל.

''אוהבת אותך'' אמרתי וניתקתי את השיחה.

נשארתי בחדר עוד כמה דקות עד שנזכרתי בהתנהגות המגעילה שלי כלפי ליליאן 'אני חייבת להצטער בפניה' חשבתי לעצמי.

יצאתי מהחדר במהירות וראיתי את ליליאן יושבת לבדה בסלון , צופה בטלויזיה.

''ליליאן'' לחשתי.

היא סובבה את ראשה והביטה בי. חששתי שהיא כועסת עלי, היא האדם האחרון שאני רוצה לריב איתו עכשיו. אבל לפתע הופיע חיוך על פניה, ברגע אחד כל החששות שלי ירדו, חייכתי אליה בחזרה והתיישבתי בספא לידה.

''מצטערת'' אמרתי.

''זה בסדר'' היא אמרה וחייכה.

''פשוט נזכרתי בביל, נזכרתי שהוא כל כך רחוק ממני,ואני כל-כך מתגעגעת והכי נורא שנשאר עוד כל כך הרבה זמן עד שאראה אותו שוב'' אמרתי והשפלתי את מבטי.

''אני מבינה אותך'' אמרה ליליאן והביטה בי ''גם אני מרגישה ככה'' היא אמרה, שתקה והמשיכה ''אני נזכרת בטום ולא מסוגלת להתמודד עם המרחק''

ישבנו בספא בשקט מביטות אחת בשניה ומעלות חיוך קטן.

''צריך לארגן משהו לבנים'' אמרתי את מחשבותיי בקול רם אחרי מספר דקות של שתיקה ''הם חוזרים לקראת יום ההולדת שלהם''.

''נכון'' אמרה ליליאן ''זה צריך להיות משהו מושלם'' היא אמרה וחייכה לעצמה.

***

''ביל'' קרא טום והתיישב ליד ביל בספא.

''אשלי, טום קורא לי, אני אתקשר אלייך יותר מאוחר'' אמר ביל.

''אוהבת אותך'' אמרה אשלי והשיחה התנתקה.

''כן טום?'' שאל ביל.

''ליליאן חזרה לגרמניה'' אמר טום וחייך ''ואח שלה חזר איתה''.

''אח שלה? ההוא מהסיפור?'' שאל ביל.

''כן.'' אמר טום והנהן בראשו.

''אוקי, אז?'' שאל ביל.

''סתם רציתי שתדע''

ביל גיחח ואמר ''עכשיו אני יודע''

''ביל וטום יש בדיקת סאונד בקומה 2 עכשיו'' צעק דיויד שנכנס לחדרם של ביל וטום.

''זאת הבדיקת סאונד המאתיים היום'' אמר ביל ''הכל הולך זוועה, אין לי כוח''

''דווקא לא כזה נורא'' אמר טום.

''נורא'' אמר ביל.

''אתם עוד פה?'' שאל דיויד בצעקה שהקפיצה את ביל וטום.

''באים, באים'' אמר ביל.

***

''טוקיו הוטל יצאו לסיבוב הופעות. אווו'' קראה אריאנה את הכתבה בקול תינוקי.

''אשלי וליליאן המסכנות נותרו לבדן'' הוסיפה לוסי וציחקקה ''את רואה הם נפרדו אפילו בלי תוכנית שלי''

''כן, מעולה'' אמרה אריאנה.

''אולי נטוס אל ביל וטום?'' שאלה לוסי בגיחוח.

''ונוודא שהם גם לא יחזרו אל ליליאן ואשלי'' השלימה את משפטה אריאנה.

''כןןןןןןןן'' הם צרחו יחד והלכו להזמין כרטיסי טיסה.

אז מה יש לנו כאן?

הבטחתי או לא הבטחתי שאריאנ הולוסי יחזרו ובגדול?

ולמה אדי חזר עם ליליאן לגרמניה? מה יש לו לחפש שם?

הכל בפרק הבא

כמה מפתיע () אבל..

נפגש בתגובות