סיפורים על הלהקה טוקיו הוטל

בלי  בלבולי שכל מיותרים..

קבלו את פרק 4 :]

Speed of sound פרק 4

''אשלי''

''כן ביל''

''אני.. אני..'' ביל ניסה להגיד לי משהו ומייד שתק.

''אתה מה?'' שאלתי בתמימות לאחר כמה שניות מצפה לתשובה.

''אני מקווה שתביני את מה שניסיתי להגיד'' הוא אמר ונישק אותי.

הסתכלתי עליו והייתי מאושרת.

''אני אוהב אותך'' הוא אמר והסתכל עליי מחייך.

''גם אני אוהבת אותך'' אמרתי מבלי לחשוב. הוא ליטף את פניי ונישק אותי שוב.

הרגשתי פרפרים בבטן הייתי מאושרת חיבקתי את ביל והרגשתי חום ואהבה. הרגשתי מוגנת היה אפשר לראות במבט שלו שהוא אוהב אותי, אוהב אותי באמת.

ישבנו על הספסל מביטים אחד בשני מחייכים.

''אשלי בואי לרקוד!'' אמר ביל לפתע ולקח אותי לרחבת הריקודים.

אני לא אוהבת לרקוד ברחבה הומה אנשים.ובכלל אהבתי לרקוד רק לפעמים כשהתחשק לי

אבל לא יכולתי להגיד לא לביל אז פשוט רקדתי איתו שעה ארוכה עד שהדיג'יי צעק משפט לא מובן למיקרופון והתחיל להתנגן השיר לטינוס. ידעתי שזה הזמן לעצור את הריקודים לפני שאני אעשה לעצמי את הפאדיחה הכי גדולה בחיים אז תפסתי לביל את היד והובלתי אותו אל מחוץ למעגל.

''את לא רוצה לרקוד לטינוס?'' שאל ביל המום.

''אני מעדיפה לחסוך לעצמי את הפאדיחות האלה'' צחקתי.

''אז ממ.. בואי נאכל?'' שאל ביל.

''יאללה'' אמרתי והתחלנו ללכת לכיוון דוכני האוכל.

הגענו לדוכני המזון ביל הלך להזמין לנו המבורגר אני ישבתי ברחבת דשא קטנה שהייתה באזור וחיכיתי לביל.

''חיכיתי לך'' שמעתי קול מוזר מדבר אליי.

''מה?'' שאלתי והרמתי את ראשי זה היה נער בערך בגילי.

''מה ששמעת חיכיתי לך'' הוא אמר ושוב הסתכל עליי בחיוך.

עמדתי המומה וניסיתי לחשוב על משהו חכם להגיד אבל הוא קטע את מחשבותיי בשאלה

''אז מה? חברה של ביל קאוליץ?'' הוא חייך חיוך ערמומי. לא עניתי.

''את לא עונה אה?! אין לך את יכולת הדיבור כשהוא לא איתך?'' הוא שאל אחרי דקה של שתיקה מתקרב אליי.

''אל תתקרב אליי'' הצלחתי לומר לבסוף בצליל מאיים.

''לא?'' הוא שאל ועצר מלהתקרב אליי.

''לורנס?'' התקרבה פתאום נערה מוכרת ושאלה .

''אריאנה מה נשמע?'' שאל הנער.

''הי, אשלי מה את עושה עם בן דוד שלי?'' שאלה אריאנה וצחקה.

''הוא.. הוא..'' התחלתי להגיד אך לפני שהספקתי לענות הגיח ביל מאחוריי וצעק ''עופו ממנה תתרחקו! אם עוד פעם אחת תפתחו את הפה שלכם כשהיא ליידכם יהיה לכם עסק איתי..ולורנס אם עוד פעם אחת תסתכל עליה אני אטפל בך מובן לך בחור? ואל תסתכל עליי ככה...'' ביל לא הספיק להשלים את המשפט כי אריאנה קטע אותו.

''איך ככה כמו נקבה?!'' הם צחקו. ביל נעלב ראיתי בעניים שלו הם כאילו נכבו הוא לא אמר כלום.

''אשלי מותק אל תגידי לי שאת חברה של ההומו'' צעקה אריאנה.

''תרגעי'' צעקתי.

''אוי אני לא מאמינה את בקטע של הומואים'' צחקה אריאנה.

''לא כי את ממש האישה המושלמת'' אמר ביל.

''יותר ממך, אתה בטוח לא הגבר המושלם אפילו לא הממוצע'' אמר לורנס ואריאנה צחקה.

הם המשיכו להתווכח שם עוד כמה דקות. העדפתי לא להתערב אבל כל כמה משפטים ניסיתי להגיד לביל שנלך והוא אמר שהוא רק גומר אותם ובא. אחרי כמה משפטי קטילה מוזרים הנער אמר לביל

''אני לא מבין, מה היפה הזאת מוצאת בך? הומו!'' ואז הוא הסב את פיניו אליי חייך ואמר ''היא צריכה מישהו יותר חכם יותר מצחיק יותר טוב ממך ולפני הכל יותר גברי ממך!''

''אתה חתיכת...''אמר ביל מגמגם

''טוב די עד כאן'' צעקתי התקרבתי לביל ליטפתי את פניו ולחשתי לו באוזן

''אל תשים לב אליו הוא מקנא בך! הוא היה רוצה להיות אתה! אני אוהבת אותך!.'' העניים החומות הגדולות שלו זרחו הוא חייך הוא חיבק אותי ואני אותו ואז פתאום אריאנה אמרה וצחקה.

''מחר הוא יוצא מהארון''

''אולי אלה התכנונים שלך'' אמרתי את מה שביל לחש לי באוזן וצחקתי מתנתקת מזרועותיו של ביל.

''בואי נלך'' אמר ביל והתחיל ללכת לכיוון היציאה נותן לי יד.

התחלנו ללכת לכיוון הבית מחובקים.

''ביל, את אריאנה אני מכירה אבל מי זה הלורנס הזה?'' שאלתי.

''מישהו מהשכבה שלי. הוא תמיד מתגרה בי. מאז שנפרדתי מאריאנה, אני חושב שהם בני דודים או משהו כזה'' אמר ביל.

''בטח היא שלחה אותו, מסכנה היא שבורה'' אמרתי וצחקנו.

''איך נפרדתם?'' שאלתי את ביל.

''סיפרתי לך, לא?'' שאל ביל.

''לא בדיוק'' אמרתי.

''זה היה יום נורא, היא באה אליי הביתה ואמרה לי 'ביל איך יכולת לנצל אותי ככה איך יכולת להיות חבר שלי אם אתה הומו?' '' אמר ביל.

''דוחה''

''כן, וזה עוד כלום היא המציאה עליי סיפורים אחרים דוחים כאלה, אבל עכשיו היא מצטערת על זה. היא שולחת אליי את לוסי החברה הכי טובה שלה כדי לשכנע אותי לחזור אליה. זה לא יקרה בחיים.''

''היא כל כך טיפשה'' אמרתי וצחקנו.

הגענו לבית שלי השעה הייתה כבר 2:00 בלילה דפקתי בדלת ואף אחד לא פתח. דפקתי שוב ושוב ולא הייתה תשובה.

''תנסי להתקשר'' אמר ביל.

ניסיתי להתקשר והפלאפונים של ההורים שלי היו כבויים.

''נראלי שאת ישנה אצלי הלילה'' אמר ביל מחייך.

''אני חושבת שתסבול אותי כל הלילה'' אמרתי והמשכנו ללכת לכיוון ביתו של ביל.

הגענו לביתו של ביל הוא פתח את הדלת ועלינו למעלה לחדר שלו, הוא החליף את הבגדים ואמר לי שהוא ינסה להשיג לי פיג'מה הוא חיטט בארון שלו ומצא חולצה רחבה, הוא הביא לי אותה ולבשתי אותה.

נכנסנו למיטה השעה הייתה כבר 3:00

''ואו להיות חברה שלך זה ממש סרט מתח'' אמרתי וצחקנו.

''לפחות זה כייף?'' הוא שאל.

''הכי כייף.'' אמרתי.

ביל הסתכל עליי וחייך ליטפתי את פניו ואמרתי ''אני מקווה שהם לא יציקו לנו שוב''

''אני אשמור עלייך'' אמר ביל.

חייכתי אליו והוא ליטף את פניי הידיים החמות שלו העבירו בי צמרמורת אבל אחר כך כבר התרגלתי.

הוא חייך אלי ואני אליו ואז הוא נישק אותי, שוב.

''אני אוהב אותך'' הוא אמר ''אף פעם לא הרגשתי ככה. זה כל כך שונה מכל פעם אחרת שחוויתי. מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי שאני אוהב אותך''

''אני אוהבת אותך כל כך '' אמרתי וחייכתי.

''אני לא רוצה להיפרד ממך לעולם! גם המוות לא יפריד בנינו'' הוא אמר וחיבק אותי.

חיבקתי את ביל ונרדמתי בתוך זרועותייך מאושרת.

כבר אמרתי שאני חולה על הזוג הזה? ;]