אחרי ימים של קושי, נוקשות שהפכה לרכות וריחוק שהפך ללהבות של תשוקה פנויה חזרה להמשך הדרך...
לא שהחוויות הקשות הם לא חלק מהדרך... הם פשוט מעמידות אותי במקום עד שמוצאת את הדרך החדשה החוצה.
בגרתי... זויות הראייה השתנו ואיתן החוויות "הרגילות" הופכות לשיעורים חשובים עד מאוד.
החלטתי בעקבות הרצון להתחבר לעוד זויות מנשיותי לעשות פרויקט צילום...
ביקשתי את עזרתה של בחורה שלא מכירה אישית אך אוהבת עד מאוד את הצילומים שלה , את האמירות שלה ואת הנוכחות שלה פה איתי
שתבוא לצלם אותי , יום של צילומים נשיים בהם היא צריכה למצוא את נשיותי ואני צריכה למצוא את "התפאורה" המתאימה , הבגדים והתדר הנשי שבי.
יום בו אצטרך להתגבר על הבישנות העצומה להראות אותי במלואי ולהנציח את הרגע לתמיד.
רק המחשבה על זה מביכה אותי... איך אעשה זאת? ומה בכלל עלי לעשות?
מצד אחד להיות אני בפשטותי זה נשי ומנגד מחפשת עוד רבדים של ההוויה הנשית שיוצאת ממני....
מדמיינת איך אנחנו נוסעות לנחל ליד ביתי, ליער הקסום שלי , לים , מוצאות פינות בטבע- ירוקות ובוציות, עם מים עם עצים עם אדמה ואש....
כל מה ומי שאני....
לוקחות איתנו שמיכה נעימה, גבינות , ירקות , פירות לחמים טובים ויין משכר ותוך כדי עבודה נהנות מפקניק מפנק ומשחרר....
המחשבה על זה גורמת לי חשק רב... ואז פחד תהומי....
חוששת שאראה את התמונות ואהיה מלאת ביקורת לאיך אני נראת וכמה עגלגלה ....ואיך אתגבר על המבוכה???
יודעת שזה יפתח אותי , יאפשר לי לראות את עצמי באור שונה ואחר ומשתוקקת לזה ....
מכירה את עצמי ואין סיכוי שהפחד ינצח... ואם זאת מכבדת את הגעתו...
רוצה שבזמן התהליך אגלה עוד דברים על עצמי , שאוכל להתחבר אל גופי בצורה אחרת...
רוצה שבסופו של התהליך יהיה לי אלבום בו אוכל להסתכל כל פעם שאשכח איזה מהממת , סקסית ,רכה, פראית ונשית אני...ואזכר.
איזה כיף זה יהיה!!!
כינוי:
שירול
בבלוג זה
בכל הבלוגים
