תהליכי הרגש

אומנם גרה במקום מאוד מוגן אך יש לי 2 בנים בבית שמחכים לצו 8 שיגיע כל רגע... אני מחכה שזה לא יקרה, מלאה תקווה שיפסחו על שניהם למרות שהסיכוי קלוש מתוך העובדה ששניהם לוחמים.

הבן קטן בחרדה... הטלוויזיה מותרת רק לבוב ספוג...לא מוכן לראות את מה שקורה, מפחד שיקראו לאחיו למלחמה, אחותו גם כן חיילת בדרום ואבא בחו"ל... ההרגשה נוראית.... גם ככה הוא ילד מלא פחדים זה רק מעצים הכל.

למרות כל מה שמתארת ביני לבין עצמי, ביני לבין בני הבית יש רכות גדולה, יש משהו מאוד מלא בביחד הזה, יש משהו בזה שהבעל איננו זה מאפשר לי להיות במלואי במקומות בהם נלחמת, אין אגו, אין תפקידים, אין ענייני מקום ושייכות, אין לחץ, אין ביקורת, אין שיפוטיות...והתחושה הזו נעימה עד מאוד לכולנו.

יש משהו כל כך נעים בלבד הזה... שמחה שנשארו עוד 10 ימים כאלו....

ושמחה שאחרי זה הוא יחזור!