הסתכלתי עליך היום בבוקר, כשישנת.
אתה יודע כמה מלאכי אתה נראה כשאתה ישן?
כמה שביר ועדין ויפה אתה?
כמה מתוק אתה נראה?
כמו ילד.
אתה מבוגר ממני בחמש וחצי שנים...
ואתה כל-כך ילד לפעמים.
אני מרגישה כמו המבוגרת בקשר שלנו...
"שים חגורה"
"אתה בטוח שאתה יכול לנהוג במצב כזה?"
"אתה כזה ילד כשאתה מסטול"
"רד מהמאה ועשר..."
"מה פוקר בשתיים בלילה? לך לישון כבר!"
אני באמת אוהבת אותך, איש קבע יקר שלי...
אני באמת מאמינה שנישאר עוד כברת דרך ביחד...
אתה האיש שלי ואני האישה שלך.
ושנינו שייכים לעצמנו.
חזרתי לכתוב לאנשים בלב.
אתה אחד מהם.
כשאני יושבת לידך ברכב והיד שלך מחזיקה את היד שלי..
האצבעות שלנו משולבות.
ואני כותבת וכותבת וכותבת בלב.
ואז מוציאה את זה טיפין טיפין למחשבות.
ואתה הרי קורא את המחשבות שלי.
אני כותבת לך שאתה יפהפה.
ושאתה מקסים ומתחשב ואוהב ונכון לי.
כתבתי לך גם על הפעם הראשונה שעשינו אהבה.
ביום שלישי בערב זה היה...
הדלקת שני נרות למראשות המיטה.
כששאלתי מה אתה עושה נשכבת לידי על המיטה ואמרת: "עדיין לא עשינו אהבה."
והתנשקנו, והתלטפנו.
כשחדרת אליי בפעם ההיא התמלאתי מייד דמעות של אושר.
המשכנו להתנשק בזמן ששנינו הגענו לשיא- לאט לאט ובאהבה.
הפעם ההיא הייתה מתוקה מאין שעור.
זאת בינתיים הייתה הפעם היחידה שעשינו בה אהבה.
כל השאר סתם שכבנו.
אני רוצה לעשות איתך אהבה שוב.
זה היה מדהים ורך ומתוק ומאושר.
אני כבר אוהבת אותך.
אני יודעת שגם אתה אותי.
שבועיים זה בהחלט מספיק זמן כדי לגרום לבן-אדם להתאהב.
גם שעתיים.
גם שתי שניות.
אני שלך עד הסוף איש שלי,
האם אתה שלי?
אוהבת,
אלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
