Hoping for the best but expecting the worst

זה לא באמת משנה מה שאני אכתוב כאן

על כמה שקשה לי

שנמאס לי

להיות כזאת 

שמנה

לוזרית

חסרת סיכוי

פשוט דוחה

ודוחה את כולם מסביבי

אין לי שומדבר טוב בחיים כרגע

הייתה לי עוד תקופה טובה מתישו, קשר טוב עם ההורים, חבר, נראיתי איכשו בסדר, חברות טובות ומפרגנות

איכשהו זה היה גם בחופש יכולתי לצאת להנות לא לדאוג או לחשוב על יותר מידי דברים..

אבל עכשיו, כבר נמאס, אמא לא סומכת עליי בשיט, לחברות כבר בקושי איכפת ממני, חבר כבר הרבה זמן אין לי, וגם אין אחד באופק, הלימודים על הפנים, החדר תמיד מבולגן, ואלף ואחת דברים יש לי לעשות..

חוצמזה שהדיאטה על הפנים יומיים אני שומרת כמו נזירה הדוקה ויומיים אני זוללת כמו חזירה חסרת שליטה, ואם באמצע יום זלילה אני מרגישה רע אז אני הולכת להקיא,,

אחלה של שגרת יום לא?!?

אוףף מה זה משנה כבר מה אני אכתוב פה

לאף אחד א באמת איכפת

באלי למות

להתאבד

באלי

כל כך