יותר מדי החלטות לא נכונות במשך החיים הלא-ארוכים שלי הביאו אותי למקום בו אני נמצאת,
והכל מרגיש לי כמו אכזבה ופיספוס אחד גדול. בין אם זה הציונים מהתיכון שפתאום מתבררים
כלא מספיקים בשביל האוניברסיטה כדי שאלמד מה שאני רוצה, או השנה המבוזבזת מחיי
תחת צילו של ההוא, ובין אם זה מי שקראתי להם 'החברים שלי' ולפתע אני מרגישה בחילה
רק מעצם המחשבה של לצאת איתם.. כאילו כל אורח החיים שלי היה שגוי, ואולי אם
הייתי עוצרת באיזה שלב באמצע ומסתכלת לצדדים הייתי מבינה את זה קודם,
בשלב שבו עדיין היה אפשר לתקן..
יותר מדי דברים שרציתי ולא הספקתי כי דחקתי ל'זמנים טובים יותר', יותר מדי אנשים
שסתם נכנסו לי לחיים, והרבה יותר מסתם נשארו בהם כל הזמן הזה.. סתם, כי לא היה לי
כוח להדוף אותם מעליי אחת ולתמיד. הסקת מסקנות כללית כזו על ההתנהלות שלי עד
כה, ובינינו, בינתיים זה לא קרוב אפילו למזהיר..
וכן, כמובן שיש גם צדדים חיוביים, אבל תודה, כרגע אני ממש מעדיפה לשקוע ברחמים
עצמיים וכעס ולהרגיש כאילו אין לי עתיד. לפחות בינתיים. (אולי זה ישתפר ב7 בפברואר,
ואולי זה רק יהפוך לגרוע יותר.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
rain queen