לפעמים אני אוהבת להיכנס למונית מעופשת ולדבר אנגלית קלוקלת,

להעמיד פנים שאני קצת תיירת וקצת יותר מדי לא שייכת למקום החם והלח הזה.

איזה כייף שלכמעט שלושה שבועות לא הייתי צריכה לדמיין.

חזרתי, וכמו תמיד זאת תחושה קשה. טובה מאוד הפעם, אין ספק.. אבל גם קצת מאכזבת.

מה, זהו? נגמר? צריך לחזור להרגלים הישנים ולשיגרה היומיומית?

צריך שיפוצים כאן, אין ספק. אבל צריך גם הרבה להזיז את התחת, וזה לא תמיד הולך..

וואלה, לא יודעת. נקווה שיהיה בסדר, קצת נמאס לי לדאוג.