בשלב מסוים חשבתי שאני הולכת לשבור אותך. אני יכולה להיות די מקסימה באופן כללי, וכשהאווירה מתחממת על אחת כמה וכמה..

אבל עוד אתמול בהתחלה כשאספתי אותך, אח"כ כשדיברנו מול הים, אפילו בין הסדינים היום בבוקר בכל פעם מחדש

טרחת להזכיר לי שאתה כאן כדי להיפרד וזהו.

עכשיו רק נותר לזמזם לעצמי- "מי שלא רוצה אותך לא שווה אותך" מספיק פעמים עד שייכנס,

ו.. איך הלך המשפט ההוא על 'עולם מרושע בלה בלה בלה שבו אנחנו לא בוחרים במי להתאהב'?

כן... ידעתי שהוא יתפוס אותי מתישהו.

אני רווקה.

איזו הרגשה דוחה, מגעילה ובעיקר חסרת אונים. עכשיו, כשאנחנו כבר מעבר לכל הגשרים שיכולנו לעשות בהם

פניית פרסה ולהתחרט, הגיע הזמן להתחיל לעכל. כן.