תלך לעזאזל אתה והבדידות שלך, פחדן מכף רגל ועד ראש. אני שלך ואתה בועט בי לכל הרוחות,

כי אתה 'לא יכול להתמודד'. כאילו שמינימום רצחתי לך בן משפחה, ואז אתה עוד מעז להתלונן?

ועכשיו, אתה מוקף בכל מיני ידידות בשקל שאתה מנסה להכריח את עצמך לאהוב, מוכר לעצמך סיפורים

על כמה כייף לי רווקה ואיך אני מדברת עם כולם שוב (נחש מה- אני לא) כשאני 'פרפר חופשי',

דברים שבכלל לא התגעגעתי אליהם לרגע כשהייתי איתך. חן? ברצינות? זה דבר שהייתי כותבת לו

גם אם היית יושב לידי, כי זה רלוונטי לקשר שלנו (שהיה מבוסס נטו על מוזיקה.. מה לעשות.)

והקטע הכי אבסורד, שבכל פעם שאני נכנסת לפייסבוק הארור הזה אני רואה "9 חברים משותפים" איתך.

7 חברות, בנדוד אחד ואח שלי. פאקינג אח שלי חבר שלך בפייסבוק ואני לא. יש סוף להשפלה בכלל?.

חברות שלי (גם בשקל..) שמכירות בערך אצבע ממך בהשוואה למה שאני מכירה, עדיין נמצאות אצלך

ברשימה ואותי מחקת, למה? כי אתה 'לא יכול להתמודד'. אני, שבמשך שנתיים הייתי העולם שלך.

איזה כייף שאתה יכול להשאיר בפייסבוק היקר שלך את אלבי המקסימה, את שני היפהפיה ואת דנית שכל כך אוהבת אותך.

יש לי אקסים של חודשיים שעדיין קיימים אצלי בפייסבוק סתם כדי לדבר מדי פעם ולראות מה קורה,

אפילו שלא אכפת לי מי-יודע-מה, וואלה, זה נחמד לפעמים לראות מה קורה עם אנשים מהעבר,

ואתה, חבר של שנתיים שכל כך הרבה דברים עברנו ביחד, החלטת לנתק אותי לחלוטין.

ממש מעניין אותי מה החברים שלך חושבים עליי כשאתה מספר להם מה קרה, כאילו שאני לא מתמודדת

עם מבטי "נו בחייך חמודה, הוא לא שווה אותך.." מכל אחד ששומע חצי סיפור. ביג פאקינג דיל,

אני כבר לא ילדה בת 8 שכל דעה משפיע לה על ההחלטות.. לא חשבתי שאתה כן.

אתה בכלל זוכר את תקופת הצבא ביחד? את השחרור ביחד? את הטיסה, את הסופ"שים,

את הפסיכומטרי שהתחלנו, עברנו ואפילו סיימנו כמעט באותו ציון? אבל ברור, מה זה בכלל משנה

לך מה אני מרגישה בקשר לזה שהחלטת פשוט למחוק אותי מהחיים שלך.. אני הרי יצור נלוז שטעה

כמה וכמה פעמים בקשר שלנו, אז מה מגיע לי יותר מהיעלמות והתעלמות מוחלטת ופתאומית?.

(אה, נכון. גם סקס-פרידה. תודה על זה.)

שיהיה.

נמאס לי כבר מגברים שלא יודעים להתמודד איתי,

ובאמת שאני לא עד כדי כך גרועה. (בחיי.)

עריכה:

אני שונאת אותך שנאה שורפת על זה שהתחבקת איתי, התגלגלת איתי במיטה, ואז עשית פרצוף רציני,

נעמדת מעליי ואמרת לי שזה נגמר. ובכל פעם שניסיתי להתבדח ולקחת את זה בצורה מצחיקה ולהחזיר

אותנו לדרך הישר, קצת צחקת, קצת נישקת, אבל חזרת לאותה עמדה. שונאת אותך שגרמת לי להאמין,

אפילו לכמה שניות בכל פעם, שהנה, הכי יהיה בסדר תכף. רק צריך לדבר עוד קצת. רק עוד קצת להתחבק,

רק עוד קצת להתנשק. רק עוד קצת.

חבל לי שאתה תזכר אצלי ככה רע, אבל כנראה שאין לנו באמת שליטה על זה.. יום יבוא ונהיה גדולים.