איזו הרגשה רעה זה עושה שדווקא עכשיו, בתקופה שבה הכל משתנה ואני מרגישה (ועוד ארגיש) הכי לבד בעולם,

אני מבינה שאני אכן לבד.

לא, ברצינות, איך שורדים ככה מקום חדש, אנשים חדשים, בית חדש, שגרת לימודים חדשה? זה בכלל אפשרי?.

טוב, זה עבד לא רע בכלל בצבא, יצאתי עם חברות מעולות לחיים. אבל מצד שני, למרות שבדיעבד החֶברה בתקופה ההיא לא הייתה משהו,

לא באמת הייתי לבד בהתחלה.. מי יודע מה יהיה עכשיו..

אגואיסט, לא יכלת לחכות עוד קצת?. העיקר שאני הייתי שם בשבילך.. לעזאזל.