הראש שלי לא מפסיק להסתובב מכל היופי של החתונה הזאת,
כל הרומנטיקה המטפטפת והפיירי לייטס המתואמים עם הנעליים שלה
והעניבה של החתן, הכל עם חשיבות תהומית שכזאת,
ואני פתאום חושבת מה יהיה כל כך נורא אם אחתוך מכאן לדירה שלך.
אני הרי כבר לבושה כלכך יפה, ומריחה כל כך טוב, מסודרת ומאורגנת להכל.
ואני אגיע, ונצחק קצת, אתה תעשה בדיחה טובה-גרועה כזאת על חתונות ונישואים
ואני אגחך בתגובה ואדחף לך מרפק לצלעות, אסנן ׳אבל אנחנו לא נהיה כאלה..׳
ואז אני אוריד את השמלה היפה שלי, והבושם יפנה את מקומו לריח של הסדינים שלך,
ונתכרבל ונתעטף ונמשיך לדבר עד הבוקר.
וכשהוא כמעט יגיע, אני אצמיד את הראש שלי לראש שלך,
ומעט האיפור שנותר ימרח על הכר בצורה אומנותית כזאת, כמו בסרטים,
והעיניים שלי יעצמו מעצמן יחד עם שלך.
ואז נישן טוב באמת.
-
והעניין הוא שאני לא שיכורה,
אפילו לא קצת,
אפילו לא טיפה,
אפילו לא בכלל.