אני נצמדת אליך מתחת לזרם המים ומרגישה איך כל החלקים שלי נוגעים בשלך והעולם כאילו רוצה להתפוצץ,

אבל במקום זה הוא רק ממשיך. 

הזרועות שלי סביב הצוואר שלך ואנחנו מדברים על איזה משהו מצחיק,

כשפתאום אתה צוחק ואני צוחקת רק מלראות אותך צוחק,

נשענת אחורה עם הצוואר ומרגישה את היד החמה שלך בגב שלי. 

אני מנסה להגיד משהו ואז אתה מנסה, ואנחנו מגמגמים וצוחקים והשיניים מתנגשות כמו שתמיד רציתי.

אתה מלטף אותי ונוגע בי ובזמן שאני נצמדת יותר ויותר,

אני לא יכולה שלא לחשוב שאולי כשהכל מושלם ומקליק למקום הנכון,

דווקא יש שלווה כזאת,

ולא פיצוץ.

הסתכלתי עליך עמוק לתוך העיניים וחשבתי כמה קל להתאהב בך, 

ואז נזכרתי שדברים תמיד נוטים להיראות קלים יותר בדיעבד.