לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


לפעמים בא לי גם קצת, אושר בקופסאות קטנות שאפשר לעמוד ברחוב ולחלק לכולם. שיקנאו קצת, מה קרה.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2019    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

'בסדר'


איך אני אוהבת להיות 'בסדר'.

מאוהבת בהרגשה הזאת, 

כשהכל נופל למקום ומסתכלים עליי מהצד וממלמלים "וואו, היא כזאת בסדר.."

 

יותר מזה,

כשאני מסתכלת על עצמי ויודעת שאני 'בסדר', מיושרת עם כל מה שרציתי להיות

וכל הדברים שרציתי להשיג עד לגילי המופלג, 

את זה אני הכי אוהבת.

 

ואיתך, שום דבר לא 'בסדר' בפנקס שלי. 

אף אחד לא יטפח לי על השכם על כמה שאני אוהבת אותך, או רוצה,

ואם כבר משהו - אז הם ירימו גבה ולא יבלעו את הגוש הזה בקלות. 

 

ועדיין, אני אמיצה מספיק כדי לא להתקפל לחלוטין, 

just for the sake of being BESEDER

 

זה בטח אומר משהו בכל זאת. 

נכתב על ידי rain queen , 22/3/2019 10:10   בקטגוריות אני, אתה, וואנבי עמוק, תהיות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לא קשה לי.


בבקרים, כשאני קמה ועדיין חשוך וכל מה שאני חושבת עליו זה שבטח בדיוק התעוררת גם אי שם בחולון הרחוקה, 

או כשאתה מתעורר ואתה לא לידי וזה מרגיש הכי לא נכון בעולם.

בשיחות, כשבא לי לשמוע מה עבר עליך היום אבל אני מתאפקת,

כשבא לי לספר לך על עוד יום מחורבן\מגעיל\מרגש\מעניין\מדהים שלי ואני שותקת.

בנסיעות הביתה, כשהאצבעות שלי כמעט ומחייגות את המספר שלך אבל אז נזכרות שכבר לא, 

ואולי זה טוב שכבר לא, כי עכשיו תוכל אשכרה לעבוד ולא לעמוד מובך באמצע המחלקה ולגמגם לי. 

בערבים, כשזה הכי מתאים לחזור הביתה לחזה שלך, ללשבת ביחד ולפענח מה לעזאזל קרה היום במחלקה ולמה הייתי

צריכה להתנדב להכנס לראות את הניתוח ההוא, ביחד (לא, לא באמת הייתי צריכה.. אתה צודק. אלוהים ישמור.)

בלילות, כשמתחשק לי רק למשוך אותך מהצווארון אחריי למיטה, או למקלחת, או למטבח.. בכל לילה משהו קצת אחר.

הכל נסבל, באמת. 

 

אבל כן קשה לי ברגעים בהם הלב שלי מתפוצץ מרוב אושר, או נכבה מרוב עצב. 

קשה לי כשאני רוצה לספר לך שבא לי לטוס בקיץ ולטייל, להיזרק איפשהו ורק לטייל, ומה שהמחשבה על זה עושה לי בגוף. 

כשאני רוצה להגיד לך שיש הופעה של אד שירן בדיוק איפה שכלכך בא לי להיזרק, ואיזה מתאים זה, כאילו משמיים, שנלך

ונהיה יחפים על הדשא, נשב על שמיכה ונקשיב לו שר עלינו בלייב. 

קשה לי עם כל זריחה יפה שאני רואה, עם כל שקיעה-קצת-יותר-מיוחדת-מהרגיל, עם כל בניין שמואר באור הנכון ובא לי לצלם לך,

עם כל פאקינג עץ הדר שפורח עכשיו ויש לו את הריח המשכר הזה שמזכיר לי, איך לא, אותך. 

קשה לי לחשוב על זה שלא תהיה שם איתי כשאסיים ללמוד, שלא תהיה שם כשאנסה להחליט על המחקר או על איפה לעבוד.

קשה לי כשאני חושבת על סבא שלי ובא לי לשתף אותך. קשה לי כשאני מפחדת מהכל בערך ואתה לא שם בשביל לגרום לי להבין שהכל שטויות.

קשה לי כשאני מבינה כמה זה עצוב, כמה זה פאקינג עצוב, שאנחנו לא ביחד עכשיו. או לנצח. 

וזה הצד שבדרך כלל מנצח. 

נכתב על ידי rain queen , 4/2/2019 16:19   בקטגוריות אהבה ישנה, אני, אתה, ימים גשומים, תהיות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



רקרציתילהגיד


שאנימתגעגעתאליךמלאטריליוןמספרכזהשאףאחדעדייןלאחשבעליואפילו
אתהיודעמהזהאפילולאמספרזהמשהוכזהבאווירשנושמיםבאיךשזזיםזוכמותכזאתלאנתפסתזהזהבדליים.
זהבאיךשהסטאז׳רמרגיששאנימסתכלתעליואפילושאיןבכללעלמהותאמיןלי*באמת*שאין
זאתאומרתחוץמהרגעהזהשבוהמבטשלירקמרפרףעליובלילהתמקדיותרמדיואזכשאנילאמתמקדת
פתאוםהכתפייםשלונראותקצתכמוהכתפייםהרציניותשלךואיךשהסטטוסקופשלושמוטעליהןקצתמזכירלי
אתאיךשהייתימדמיינתאותושמוטעליךבחוסרתשומתלבהכובשהזה. 
זהבאיךשישליבמחלקהגםאותךאבלאפילוישליאתרגבכןאתפאקינגרגבשלאראיתיבחייםאבלאניממשצריכהלהתאמץ
לאלגשתלהניחלוידעלהכתףולשאולאותומהשלוםנועהנועהקוראיםלהבכלל?.
לאיודעתאףפעםלאבאמתנפגשנו.לאחושבתשהיינומסתדרות.
זההמוןוזהבדלייםוזהתמידתוקףאותיבבוקרכשאנינכנסתלביתהחוליםואחהצכשאנייוצאתממנוותוךכדיהיוםכשכלדברשקורה
באלילדעתמהישלךלהגידעליואולפחותלשמועאותךצוחקמהבדיחהשהרצתיבראשאלףפעםבאותויוםכשתכננתיאיךלגרוםלךלצחוק. 
זהמלאנתלפיםוזהאפילוובעיקרמעצבןאותיאיךכלמהשבאליעכשיוזהרקלטיילבסקוטלנדורקלשבתעלהגשרהיפההזהבבודפשט
ולרדתעלבקבוקייןורקלחזוראליךהביתהולהציץלךבכלהחוברותוספריהכיסשלךורקלהתכרבלבךולהחליקאתהידאלביןהרגלייםשלך
כאילובטעותבאמצעהפרקהחדששלמראהשחורה,
ורקלעשותאתכלהדבריםהאלהשפעםאמרתילעצמישבטחסתםנשמעיםליטובכיאניכזאתשאוהבתיותרלחלוםבהקיץמאשרלדעתאתהטעםשלזה, 
עד שטעמתי.

נכתב על ידי rain queen , 31/12/2018 06:37   בקטגוריות אני, אתה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  rain queen

בת: 34

תמונה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לrain queen אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על rain queen ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)