RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2010
ס'ה קטע
מעולם לא חשבתי שמישהו מסוגל לגרום לי לאהוב כל כך.
כל דבר בך כאילו צועק את השם שלי, בין אם מדובר בחיוך הכובש שלך או באחיזה
המטרפת במותניים שלי כשאנחנו מתפתלים בין הסדינים, בין שני עולמות.
אני מסוגלת להסתכל עליך שעות, על תווי הפנים המדהימים שלך, הקפלים הקטנים
שנוצרים לך במצח כשאתה מרים גבה, הצורה בה היד שלך נחה בעדינות סביב
כתפיי.. כל פרט קטן שכזה נלכד ונשאר איתי, בתוך קופסה קטנה שאפשר להתרפק
עליה ברגעים הקשים. אתה גורם לי להתאהב עד מעל האוזניים בכל פעם מחדש,
להעריך אותך, להתלהב ממך, ולרצות אותך בכל תא ותא מגופי.
מה עוד אפשר לבקש?.
כלב ודירה מול הים..
| |
whatever tomorrow brings
וכבר הצצתי עלינו במראות של חנויות והשתקפויות על חלונות ראווה, ואנחנו כל כך יפים שם, בחיי.
כמו שני גיבורים של סרט. אתה גבוה עם עיניים בוהקות וחיוך קצת מבויש, ידיים גדולות וחזקות
והליכה חתולית, בעוד אני קטנה לידך, אפילו שמדובר בכמה סנטימטרים בלבד, עם מבט ענייני
וחיוך קטן שמביע רק דבר אחד- אושר.
וכמה זה מרגיז שבשעות הקטנות של הלילה הכל מתנפץ לרסיסים כמו הכרכרה של סינדרלה,
שעוטה בן רגע צבע כתמתם וחוזרת להיות דלעת. ככה בדיוק הכנפיים שהצמחתי בזכותך
חוזרות לגופי, מפלחות את הבשר בכאב חד ומחכות לבוקר, בו הן יוכלו לשוב לשאוף אוויר,
בו שוב תתעורר להיות הנסיך שלי, ולא האדם שתמיד נגדי.
אז זהו, סיכמנו. אני טיפוס של יום, בסדר?.
| |
מלך החיות
לפעמים אתה מדהים אותי בענווה שלך, בצניעות הזו שחוצה יבשות וגבולות כאילו כלום, עד שהיא משתלטת
על כל כולך וגורמת לך להרגיש רק דבר אחד- לא יוצלח. תמיד טענתי שאני צנועה (ואפילו הקפדתי להוכיח, פה ושם..),
אבל אצלך זה כבר משהו אחר. לפעמים עוברת בי המחשבה שאולי אתה באמת חושב את כל מה שאתה זורק
במשפטים קטנים וציניים לאוויר- לא יפה? איך יש משהו יותר יפה מהחיוך שלך? -לא חכם? עוד לא מצאתי שנון
ממך. -לא מספיק טוב בשבילי? מה?.
וזה מכעיס ומעציב באותה הנשימה, כשהבחור שמבחינתך הוא הכל, תמצית כל הטוּב שבעולם הזה פלוס קצפת
מלמעלה, מרגיש שהוא מקסימום האדמה לרגלייך. ולא במובן המקסים של הביטוי.
מה עושים איתך בייבי? אני כבר אובדת עצות, השיחות הארוכות אל תוך הלילה לא משפיעות מספיק וזה רק מרגיש
כאילו בכל פעם שאנחנו מתחילים לטבוע בבוץ הטובעני הזה שנקרא 'דימוי עצמי' אנחנו רק שוקעים יותר עמוק,
והרבה יותר מהר. הלוואי והיית יכול לראות את עצמך כמו שאני רואה אותך אהובי, רק לכמה שניות, אולי זה כל
מה שצריך כדי שתתחיל להעריך את כל הדברים הטובים האלה שמצאתי בך, ולא שהשתדלתי יותר מדי..
הלוואי הלוואי והלוואי. ומה בינתיים? בינתיים ממשיכים לדבר.. מכרתי לעצמי את האמרה הנושנה "זה יעבור עם הזמן",
אז עכשיו זה הקטע בו מדברים, מנסים, ובעיקר.. מחכים.
שונאת את הקטע הזה.
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
rain queen בת: 35 תמונה |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
