הייתי עכשיו כמה ימים בברלין

ולפי הסיפורים של סבתא שלי

ראיתי

וזה היה כזה ברור

ששום דבר לא השתנה

אז היה שואה, וגם היום, אותו דבר

כשסבתא שלי

עברה לבית אבות

ופרקנו את הבית

כמה שמחנו לגלות

שהאהיל הדקורטיבי בסלון

עשו אותו מהעור של הבנות הקטנות של אחותה

יש לה אפילו את הניירת שמעידה שזה אהיל נאצי מעור יהודי אמיתי

הגרמנים האלה, הם היו מסודרים

מעניין כמה זה שווה ב ebay...

סבתא שלי

סיפרה לי שאחותה

היתה במסיבה בליל הבדולח

ויצאה משם כל כך שיכורה

שהיא לא קלטה בכלל מה הולך מסביב

והחמיצה את כל השרפות וההתפרעויות

רק כשהיא מתה באושוויץ, היא הרגישה שהיא מקבלת איזה שהוא פיצוי