שפתאום אתה מרגיש כאיל הכל נופל עליך. שמגדל הקלפים מתמוטט.

ואם ממש טעיתי בדרך? 

אני ככ עייפה שאפילו להילחץ מזה אין לי יותר מדי כוח.

אני מנסה לנצח בשיטה שלי. אבל אולי היא לא נכונה..

הרגע הזה שאתה שומע שמישהו פתאום מקבל התקפת לב. באמצע החיים.

זה גורם לך לפקפק בכל מה שחשבת שאתה יודע.

ואם עד עכשיו לא עשיתי את זה נכון וניצלתי כמו שצריך את הזמן שלי?

ואולי בכלל במקום לדאוג לכסף אני צריכה לשמוח על כל הזמן שיש לי?

ואולי במקום לדאוג לקריירה מצליחה ולהיחשב "עילוי" בתחום, כדאי לחשוב על משפחה?..

ברצינות. הרי כשאנשים כבר עשירים וכל זה, בשלב כלשהוא כל מה שחשוב להם זה המשפפחה שהם בנו. והילדים שהולידו לעולם.

אולי אני לא עושה את זה נכון. אבל אני כל כך לא בכיוןן.

אבל אם אפספס את זה??

אם אתעורר פתאום ואקלוט שמאוחר מדי.

לעולם לא אהיה אמא צעירה.

לעולם לא אוכל להגיד שהילדים שלי תמיד היו בראש מעייני.

אני לא רואה את זה מסתדר בתוכניות שלי ב10 השנים הבאות לפחות. 

יש בעיה די מרכזית שעליתי עליה עכשיו

ככל שמצליחים יותר, יש יותר ויותר שאיפות.

יותר רצונות, מאווים, סימוני וי שרוצים לעשות על ציוני דרך.

האם זה נגמר מתי שהוא או שתמיד אמשיך לרצות?

האם לנצח לא אהיה מאושרת ומסופקת עם מה שיש לי?