לפעמים אני פשוט מתגעגעת אליך, פשוט פשוט.
בלי הרבה סיבוכים, בלי הרבה דיבורים, אני מתגעגעת.
מתגעגעת גם לדברים הקשים, וגם לדברים הטובים, חושבת על התקופה ההיא..ומתגעגעת.
הבאת לי משמעות אחרת לימים האלו, זה כאילו העברתי אותם איתך יחד בליבי.
רציתי להמציא משמעויות שונות לאהבה, היא הייתה כל כך מוזרה, אבל זאת עדיין הייתה אהבה.
אני זוכרת את הימים שהייתי רוקדת מרוב אושר ואת הימים שהייתי מכה את הכרית שלי בחוזקה ובוכה.
הגעגועים שהיו מציפים אותי, מעולם לא האמנתי שאני אצליח להעביר 7 חודשים בלעדייך בלי להשבר ולו פעם אחת.
לא חשבתי שזה יהיה ככה, זה היה מהלך פזיז לעשות את מה שעשיתי, אפילו לא חשבתי עליו הרבה. באמת שלא חשבתי עליו, אמרתי שאני אעשה את זה וזהו ומה שצריך לקרות יקרה, לא האמנתי שזה יגרר עד היום. הייתי בטוחה שאני אכיר מישהו אחר, הייתי בטוחה שאני אשכח. הייתי בטוחה שאני אזכר מדי פעם ואחייך. אך בתקופה האחרונה זה מתפרץ, אני מרגישה את כל מה שהדחקתי ודחסתי אל תוך הלב שלי מתפרץ. העומס רב מדי וזה כבד עלי, כבד עלי לסחוב את כל הרגשות האלו.
לא יודעת איפה אתה עכשיו, עם מי אתה, אם יש לך מישהי, אם יש לך עבודה, איך סיימת את השנה, אם יש לך רישיון, אם ואם ואם.. כל כך הרבה תהיות לגבי מה שהיה פעם. אני פה עכשיו ואתה היית שם פעם. ועכשיו זה ההווה שלי בלעדייך. היית מאמין? יש תקופה ניכרת בחיי שהיא בלעדייך. אבל התחושה היא שאתה תמיד איתי, תמיד. הרוח שלך תמיד לצידי, מעודדת אותי,מושכת אותי הלאה לקו הסיום.
אפילו שלפעמים הרגשתי שרק באת לשבור אותי ולדרוך עלי זה לא היה ככה. היית שונה ממני, ציפתי ליותר מדי, חכיתי..אני לא יודעת מה הבעיה שלי הייתה, אבל היא עדיין קיימת. בא לי לרוץ אליך ולחבק אותך בכל הכוח, לא אכפת לי איפה אתה נמצא כרגע בחיים, העיקר שאתה בחיים. אני מפחדת שיקרה לך משהו לפני שזכיתי להגיד לך להתראות כמו שצריך, בא לי פשוט לחבק אותך ולהגיד לך שאני מצטערת - וללכת.
בא לי לאהוב אותך בטירוף, כמו שהיה פעם.
אני כל כך מתגעגעת אליך, הלוואי ויכלתי רק להחזיק לך את היד, להצטער..להצטער הרבה. לא הייתי במקום,אני מצטערת. אין לי את האומץ להתחיל לדבר איתך, אין לי את הכוח לשקם את כל זה מחדש. זה לא קיים, אבל אני פאקינג מתגעגעת. והייתי רוצה שתחזור לחיים שלי יותר מכל אדם אחר שהכרתי, זה היה הופך אותי לכל כך שמחה. בבקשה תחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Blue Velvet