Who dares to love forever,when love must die?

לעזאזל, אני לא מסוגלת לראות אותך. ברגע שאני רואה אותך אני משתגעת, חושבת על כל מה שקרה, למה העברת אותי את זה בכלל

זה הגיע לי? אני לא טובה מספיק? למה היא יותר טובה ממני?

הייתי מוכנה להקריב כל מה שהיא, אולי אפילו יותר, הייתי שם בשבילך.. להקשיב גם לטמטום שלך

וגם לרצינות שלך

גם לאמת וגם לשקר.. הייתי שם

ואתה לא היית שם. נשברתי אז באותו הרגע,

אני כאילו עברתי את זה. שנה עברה..

אבל אתה המשכת הלאה. ואני עדיין נשארתי תקועה.

מרגישה תקועה, בכל רגע שאני לא לידך הכל נדמה זוהר אבל כשאני רואה אותך הכל פתאום נראה שונה

אני מבינה את מה אהבתי וגם את מה שלא אהבתי בך. זה לא ממש רגשות אבל סבל שאני לא יכולה להכיל כרגע.

מספיק קשה לי,איתך או בלעדייך. כואב לי לוותר על כל מה שיש לי

עכשיו אני מרגישה כאילו אני לגמרי צריכה לוותר עליך.

אני מתוסבכת קצת, תמיד תוהה איך אני מרגישה ומה אני מרגישה..

יש לי נטייה להבין מה היה לי רק אחרי שהוא הלך.

אני יודעת איך מרגישה אהבה, וזה לא מרגיש ככה, אבל זה מרגיש משהו אחר.

איך זה מרגיש בכלל?