Who dares to love forever,when love must die?

נוסטלגיה, געגוע עמוק, לימים ההם של פעם.

לרדת מהרכבת,

להריח את הריח של הקיץ בדמדומים.

אותה תחנה בכל פעם,

אך בפעם הזאת יש משהו מיוחד.

משב רוח קליל שמביא איתו ריחות מהשדות הקרובים,

והחום המעקצץ והנעים של שבע בערב.

חודש יולי, שנת 2010,

איך כל מה שהיה נדמה איננו עוד, דבר שאני מבינה רק בדיעבד.

חיים שלמים שמתחלקים ללפני ואחרי.

תמימות מתוקה, הנאה צרופה, כאב ענוג.

להנות מזכרונות יפים אך להתייסר שאינני חיה אותם עוד.

לשמוע שירים כאלו, מפעם, שכל מה שהם עושים הם להביא עוד ועוד געגועים,

בגלים חזקים.

מתנפצים, וחוזרים.

כמה טוב לחיות את הרגעים האלו שוב ושוב,

במוחי, בגופי.

מודה על ההזדמנות להרגיש כך.

נותר רק לתהות אם בעוד שמונה שנים, אחשוב כך גם על היום.