היום כבר לא מתים מאהבה ♥ !

עם צליל מיתר שמתנגן ..
אני חושב עלייך !!
מרגיש כמה שזה עצוב - 
להיות כאן בלעדייך ..
לו רק היית פה,
הכל היה אחרת \=
אצלי כבר כלום לא מובן
אצלי בלב יש סדק.



תראי אותי כמו מטורף,
שרק רוצה אלייך.
או אולי סתם בחור עיוור - 
שמדמיין לו את פנייך.
וזה קשה שאת פה לא עוברת,
אל תאמרי לי שאת לכאן כבר לא חוזרת. 3/> 

אני -אוהבת- אותך! 3>  

הלוואי, שתמיד תישאר לצידי ותגרום לי לחייך כמו הלילה.

כל הדמעות במשך שבוע, גרמו לי להבין שאולי אני טועה?!

אולי אני אשמה?!

אני שמחה שהייתה לי ההיזדמנות לבוא ולהתנצל, שהייתה לי ההיזמדנות שאתה התנצלת בפניי..!!

כייף לי שיש לי אותך, גם אם לפעמים אני סובלת.

כייף לי שיש לי אותך, רק בשביל עצמי.

כייף לי שיש לי אותך, גם אם יש בנינו מרחק גיאוגרפי.

כייף לי שיש לי אותך, לכעוס עליי ולהיות כנה.

כייף לי שיש לי אותך, גם אם לפעמים אתה מתנהג כמו ילד ולא מצליח להבין אותי.

כייף לי שיש לי אותך, לאהוב אותי - כמו שאני אוהבת אותך!

אני שלך, לעולמים.

אני לא יודעת מה אני מרגישה, מצד אחד רע לי, מצד שני... לפעמים אני מוצאת את עצמי מחייכת.

מזל שה' ברא מוזיקה !

                    בא לי לשבור שגרה !!

בגדול, עייפה מהחיים. הצילו.

למה אנשים לא יודעים לכבד ?! למה אף פעם לא מעריכים עד שהבן - אדם לא מת .. ?

אולי גם אני צריכה למות ... ? תכל'ס, אזלו הכוחות.

אני יודעת שאני רוצה לחיות ואני לא מתכוונת לנסות להתאבד, גם אם הייתי רוצה,

אין לי את האומץ וזה פשוט לא שווה את החיים שלי.

החיים שלי, הם המתנה שה' העניק לי. ואני לא מתכוונת לוותר עליהם. ה' נתן - ה' יקח.

ידעתי שההרגשה מהפוסט הקודם תעלם מהר, אבל לרגע קיוותי.. שאני באמת יכולה להמשיך הלאה.

כל יום מחדש אני אומרת לעצמי 'מהיום זהו, אני אקח את עצמי בידיים ויהיה בסדר'.

איכשהו, אני פשוט שוכחת מזה...

הלוואי שהייתי יכולה לדעת מה קורה לך בפנים.

אחריי יום ארוך ומייגע,

במקרה שמעתי שיר של מאיה בוסקילה 'רק אל תגיד לי'.. 

השיר הזה נתן לי כ"כ הרבה כוח לרצות להמשיך הלאה, כוח לא להיות תקועה בעבר,

כוח להסתכל לך בעיניים ולעיז לחייך!!

אני כבר לא בוכה בגללך, בכיתי המון, אבל זה נגמר.

אני ממשיכה בחיים, בלעדייך!

כ"כ הייתי זקוקה לשמוע את המילים האלה שאפילו לא ידעתי כמה,

אולי אני שמחה רק לשעה, אולי עוד שעתיים אני שוב אזכר בך.

אבל אני יודעת, שיש לי תקווה להמשיך הלאה!

אני כבר לא זקוקה לך כמו פעם, אני זקוקה לך, אבל אני יודעת שיש חיים גם אחרייך!

כמה שהיה לי קשה להבין, בסוף הבנתי שאתה לא הכל בחיים שלי.

יש לי את המשפחה שלי כמה סבוכה שהיא לא תהיה, יש לי את האחיינים המדהימים שלי,

יש לי את החברים שאני מרחיקה ממני אבל הם לא מרפים ממני וזה רק מראה לי כמה הם מעריכים אותי בניגוד אלייך.

אתה לא תראה אותי בוכה, לא תשמע שאני עצובה, לא תקבל רמז דק - שאני אוהבת אותך.

אני לא אומרת ששכחתי אותך ככה בשניה, כי אותך... אני אף פעם לא אשכח.

אתה תמיד תהיה לי בלב, בפינה ההיא ששמורה אך ורק לך, אבל אני לא אקבל אותך בחזרה!

אני שווה הרבה יותר, כ"כ הרבה!!

אתה תמיד תהיה ה-אחד, האהבה הראשונה, הנשיקה הראשונה, הכל.

אבל אני מבטיחה לך ... אתה לא תשמע אותי אומרת 'מתגעגעת'...

אני שמחה שהבנתי שאתה לא המוטיב המרכזי בחיים שלי, בעיקר בגלל שאני יודעת שאני לא המוטיב המרכזי שלך.

לא משנה כמה תגיד לי אוהב, כמה תבכה שאתה מתגעגע.. את הרכבת שלך פספסת.

אני כבר לא הבובה שלך, הצעצוע שאהבת לשחק בו.

עכשיו אני פשוט אני, רק בלעדייך.

ואני יודעת שלאט לאט, השמחת חיים שלי תחזור אליי, ושוב תכבוש את העולם!

שלך תמיד, גם בלי שתדע.

"למה אתה מתעלם ממני?"

"לא מתעלם ממך..."

"אז איך אתה קורא לזה?"

"כלום"

"מה כלום"

"כלום זאת אומרת שאני קורא לזה כלום"

:(

למה אני בוכה בגללך כל יום מחדש ?! 3/>

היי..

אז קודם כל יש הרבה חדש, והאמת שממש בא לי לפרוק !

מחקתי היסטוריה, כי זה פשוט כבר לא מעניין !

כמו שכבר תיארתם לעצמכם אני והחבר ניפרדנו, בקיץ שעבר, שנה שלמה שאנו לא יחד.

במהלך חצי שנה לא דיברנו, רצינו להתרחק ולא בדיוק הצליח לנו...

אני עדיין מאוהבת בו בכל כוחי,

הוא מאוהב בי כמו תמיד.

המציאות שלנו דיי קשה, אין לי אותו, אני בלעדיו. הפחד הכי גדול שלי.

החיים שלי הם לא באמת חיים בלעדיו, אני מרגישה ריקה,

מרגישה שכל העולם שלי התהפך, כ"כ בודדה.. והוא.. לא איתי.

כ"כ הרבה בנות רודפות אחריו, כל היום מגיבות לו בפייסבוק כמה הוא מדהים,

אני רואה את זה מהצד, וה-לב נשבר. הוא שלי, רק שלי! אז מה שאנחנו פרודים?! אנחנו אוהבים!

אני כל היום מנסה להגיד לעצמי שאולי הכל לטובה, הרי איזה עתיד יש לנו ביחד? אין לנו.

אני יודעת, אבל מה לעשות שבלעדיו אני משתגעת ?!

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, כל היום חושבת רק עליו, לא משנה כמה אני מעסיקה את עצמי,

כל דבר מזכיר אותו.

אני מתגעגעת.

הוא ניסה לחזור אלי, אמר לי בואי ניפגש, סירבתי..

'לא, אני צריכה שתוכיח לי, תן לי ביטחון שאתה עוד שלי, שאתה באמת אוהב'.

אחרי שעה שניסה לשכנע אותי, הוא החליט שהוא ויתר.

אני רואה שכואב לו, הוא רואה כ מ ה כואב לי, אז למה הוא ממשיך ?!

אני זקוקה לו, אני צריכה אותו קרוב.