זה היומן שלי. אשתדל לרשום בו את הדברים החשובים לי באמת, את מה שעל הלב. לפעמים זה יצא, לפעמים לא. נפש ספרותית? לא. פשוט אני. |
| 8/2008
בית...
אחרי שבועיים ארוכים בצבא אני שוב בבית..שזה אומר שוב טלוויזיה/מחשב/ספרים כל היום..
גם עד שאני חוזרת הביתה אני חולה..הבטן עושה בעיות...וזה עוד יותר מוריד את המצברוח..(בנוסף לאכזבה במחזור הראשון בליגה...)
נמאס לי מהמצב שעד שאני חוזרת מהצבא..כולי עייפה מתה..אין לי את החברים שמחכים לי בבית או שאני כל השבוע פשוט מתה לצאת כבר כדי לראות אותם...בלי להעליב את אלה שיש לי..הם יודעים שאני אוהבת אותם אבל מאז שאני ומנחם נפרדנו זה לא אותו הדבר..
החיי חברה המעטים שיש לי הם בצבא וזה פשוט עצוב..
כל החברות מבלות בשישי ואני תקועה בבית..הנה מול המחשב...לבד...
חצי שנה של שושים לא הספיקה לי ולא ניצלתי אותה בכלל...אז מה יהיה כשהקורס נגמר עוד שבועיים ונתחיל 3-11?...עד שאני אחזור הביתה אני גם סתם אהיה זרוקה בין השמיכות?
זה ממש עצוב...
פעם הייתי מחכה לכל סופ"ש כדי להגיע הביתה..לראות את המשפחה, את מנחם, את החבר'ה..
עכשיו כל סופ"ש אני בבית..כל סופ"ש..זה טוב ויפה אבל כמה אפשר?
לחזור ליום א' ולשמוע כמה כיף לכולם ולדעת שאני ש-ו-ב לא עשיתי כלום ולא ניצלתי את הסופ"ש בכלל...
באמת שאני חברתית בודדה.
סופ"ש של השלמת שעות שינה! מה אני זקנה????.............כולם נהנים מהחיים ואני סתם תקועה בין הצבא לבין סופ"ש משעמם בבית..
כולם אומרים לי "תשני את זה"..אין לי איך!..מי שהיה חבר/ה שלי ואני מנסה לחדש את הקשר איתו לא מתאמץ בחזרה ואז לא יוצא כלום לפועל...לא מלהיב אותי לשבור את הראש לנסוע לעפולה כל שבת כדי לשבת בפינג פונג ולהרגיש לא קשורה לעולם ולאכול את עצמי שם ליד מנחם והבנים..כי כן אני כבר לא הכי קשורה למרות שאני ממש אוהבת אותם..וגם כבר לא הכי מתאים לי לשבת בפינג פונג ולא לעשות כלום..
ועכשיו יש לי בחילה ושוב כאב בטן...ואוףףףףף.....
והדבר הראשון שעולה לי לראש זה "אוף שהקורס הזה יגמר כבר!!" אבל מה זה יעזור לי??...תהיה פשוט שגרה של משמרות...ועבודה קשה ולא תמיד כיפית...אז למה אני מחכה בדיוק?..לראות בשביל מה השקעתי חצי שנה? בשביל שבסופו של דבר אני אגיע למחלקה עם אנשים שלא רוצים לדבר איתי ולא אוהבים אותי??........ועוד לחשוב שמהחברות היחידות שיש לי כנראה הולכים להפריד אותי..כי לא כולנו נהיה בחדר יחד..אז כן..צבא, באמת אחלה חוויה..
תודה לכל המתעניין...
וזהו.
באמת שאני כבר עייפה ורואה מטושטש..נחזור למיטה ולספרים? כנראה שזה המוצא היחידי שלי בנתיים..אחחחחחח...החיים היפים של בחורה בת 19..לשבת בבית עם ספר..מרגש אה?
שקועה ברחמים עצמיים עד להודעה חדשה,
שי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
