הסיפור הבא אירע לפני
כמה חודשים ומשום מה לא מצאתי את הזמן לפרסם אותו כאן
(כתבתי אותו בפייסבוק לכל
מכריי אך גם חסמתי מבני משפחה שלא הייתי רוצה שיקראו).
כעת, מתוך השלווה
שאחרי... אני רוצה שיהיה פתוח לציבור, כי יש לי מסר חשוב להעביר.
10.3.16
לאחרונה או אולי בשנים
האחרונות, אנו עדים להמון סיפורי הטרדות מיניות, יותר מידי גברים שזה
"נופל" עליהם, אנשים טובים אולי, מוכרים, כאלו שלא חשבנו שגם להם זה
יקרה. אנו שומעים רק על המפורסמים והידוענים, לא על כל ה"קטנים" האחרים.
אני גרושה כבר יותר
מ-6 שנים. כל אישה כמוני חוותה לא מעט מצבים מביכים שהיה לה קשה לצאת מהם ובוודאי
שלא חשבה להתלונן...
אישית, חשבתי מאז
ומתמיד שנושא ההטרדות המיניות יצא מכל פרופורציות. גבר שאומר לך "את
סקסית" זה ממש לא נורא, ואפילו גבר שמנסה לנשק אותך בפגישה ראשונה, זה יכול
להיות נעים... וגם אם הוא לוקח את ידך ומלטף אותה אין בזה פסול. אז מה אם הרגע
הכרתם.
במשך חודשים ארוכים לא
יצאתי ולא פגשתי גברים. קצת מיציתי את הרעיון של הכרויות באינטרנט. האכזבה החוזרת
ריסקה אותי ולאט לאט איבדתי עניין והעדפתי להיות לבד.
אתמול פגשתי את הגבר
ה-100! הוא היה נראה ונשמע "מבטיח". לא נפגשנו מיד ולאור שיחותינו בהן
הייתי צינית להחריד בדבר כוונותיו, הוא הציע להפגש ולהוכיח לי שהוא רציני ורוצה
זוגיות איתי.
גבר שמציע לי זוגיות
עוד לפני שפגש אותי תמיד מעורר אצלי ספקות לגבי אמינותו אך חשבתי שלתת צ'אנס לא
יזיק ואולי הוא טיפוס נלהב באישיותו ומתכוון למה שהוא חושב.
איכשהו, הוא הצליח
לעבוד עלי בגישה שניסע ביחד לבית הקפה, באוטו שלי. נתן לי להרגיש לא בנוח כשהצעתי
שכל אחד יסע ברכבו ואמר לי שאני צריכה להתחיל לתת אמון באנשים ולשכוח את כל הגברים
שהכרתי... ותפסיקי להיות "ילדה קטנה".
נסענו לבית קפה קרוב.
כמו שציפיתי, המגע היה חלק מהפגישה, אך הייתי מאוד ברורה כשאמרתי לו משפטים כמו
"אני מבקשת שלא תיגע בי ברגליים"... חזרתי על זה כמה פעמים. לבסוף
ביקשתי שנלך.
באוטו הוא ניסה להיות
פולשני יותר ומהכרותי עם עצמי כאשר במצבים אחרים הייתי די מבולבלת, הופתעתי כמה
הפעם הייתי חדה וברורה ואפילו "תוקפנית".
כשהזזתי לו את היד
באגרסיביות הוא הגיב בתקיפות ואמר לי שהתנועה שעשיתי "תוקפנית ומעליבה".
פתאום קלטתי! זה הרגע
שבו הבנתי את כל הסיפור הזה של הטרדה מינית שמובילה לאונס.
אמרתי לו:
"ביקשתי ממך כבר בבית קפה להפסיק עם זה. ועכשיו ביקשתי שוב בצורה מפורשת
ומדוייקת".
הרגשתי את הרוחות
מתחממות וסוערות והגשתי את המפתח לסוויצ'.
הוא לקח לי את המפתחות
בתוקפנות וכמעט זרק אותם החוצה, "אמרתי לך לא ליסוע, אני מנסה להסביר לך פה
משהו". הוא חשב שאני מקליטה אותו כשראה שלקחתי את הטלפון והצמדתי אותו אלי
וזה עצבן אותו עוד יותר. הרמתי את קולי בגוון שאני לא מכירה מזמן.
אמרתי לו שזה לא
מעניין אותי מה הוא מנסה להסביר, אני רוצה לעוף מכאן ולהגיע הביתה.
הגבר 2 מטר הזה הרים
את קולו... ואני לא יודעת מאיפה לקחתי את האומץ הזה כשידעתי שיש לו אולר בכיס ועוד
כמה "אביזרי טבע".
אמרתי: "זה האוטו
שלי ואני זו שאחליט מתי נוסעים מכאן". הדלקתי ונסעתי.
"תגיד תודה שאני
לא זורקת אותך מהאוטו ותצטרך להגיע לבד לאופנוע שלך".
כשהגענו הוא רצה לדבר
בתוך האוטו. הלב שלי דפק כל כך חזק, שאמרתי לו שאין לי אוויר ואני רוצה לצאת
החוצה. החנתי ויצאנו. הוא אמר שאני "שחקנית" ו"דרמתית".
לא ניסיתי אפילו
להוכיח לו כמה אני אמיתית לרגשותי, הידיים שלי רעדו. חשתי מצוקה אמיתית, מצוקה של
הבנה. בגיל טרום 48 אני חשה בעצב כי הגיעה העת להפסיק להיות נאיבית. סוף עידן
התמימות.
הוא התחיל לנסות
להסביר ולא הייתי מסוגלת להקשיב. אמרתי:
"שיהיה לך ערב
טוב ותודה. שלום". המפגרת שבאישיותי עוד זכרה להיות מנומסת.
"אז זהו? זה
נגמר?" הוא עוד שאל. "כן!" עניתי והלכתי.
אני באמת לא יודעת
מאיפה נהייתי החלטית כל כך. בסיטואציות האלה בדר"כ הדברים התבהרו לי רק אחרי.
פתאום הבנתי את כל המסכנות הללו שהתלוננו וחטפו.
גברים, כן אתם, כולכם!
כשאישה אומרת "לא" היא באמת מתכוונת לזה. זה לא משחק.
לתת יד, זה לא הסכמה
מפורשת לסקס... להתנשק, זה גם לא.
יש הבדל מהותי! ואתם
קצת מתבלבלים.
אין לאף אחד רשות לגעת
בגוף שלנו! כל גבר צריך לברר היטב מה מותר ומה אסור.
זה לא
"משחק", זו לא "דרמה", זו אינה "מניפולציה". אנחנו
בנויות אחרת מכם. וגם אם אנחנו מרגישות משיכה, לוקח לנו זמן "לזרום"...
אנא, הפנימו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
