בספר בראשית פרשת מקץ מסופר "חלום פרעה" על 7 הפרות השמנות ו-7 הפרות הרזות. בפתרון החלום יוסף מלמד אותנו שישנה מחזוריות של 7 שנים טובות ו-7 שנים רעות.

בחיי הנישואין שלי חשתי במחזוריות הזו כאשר לאחר 7 שנות נישואין חלה הדרדרות מסויימת... אך חיי הנישואין כבר מאחורי מזמן וכעת אני בתקופה חדשה אך מתוך מודעות גדולה לעבר.

חודש יוני 2016 מסמל עבורי ציון דרך. חלפו בדיוק 7 שנים מאז הוא עזב את הבית. תהיתי לעצמי בזמן האחרון – האם זה לא סימן עבורי לפצוח בשנים הטובות שלי? לא הגיע הזמן?

והנה באופן סימלי ביותר חל השבוע חג השבועות – גם שבע...

ערב חג השבועות הוא הופיע, הגבר לו חיכיתי! זה אולי ישמע לכם הקוראים כמו סיפור פנטזיה, אך זה אמיתי לגמרי.

ביום שישי חיכתה לי הודעה במייל שממתינה לי הודעה באחד מאתרי ההכרויות. מחקתי את המייל ושכחתי ממנו, שלא כהרגלי והתכוננתי לחג השקט והרגוע שנפל עלי לבד.

רק למחרת, בחג, ראיתי את ההודעה שלו... היתה שיחת טלפון נעימה מאוד. בתחילת השיחה הוא התוודה, שלפני הכל הוא רוצה לספר לי שהוא עדיין פרוד. אשתו כבר עזבה את הבית. סיפור פרידה עצוב שנגע לליבי. האינטואיציה שלי הורתה לי להתרגש. זיהיתי גבר מסוג אחר. פרוד? כל כך התרחקתי מהם עד היום. אבל גם אני הייתי פעם פרודה, אז לפני 7 שנים בדיוק... כדי להגן עליו אני לא אכנס לפרטים אבל הסיפור שלו הוא בשבילי סוג של סגירת מעגל...

קבענו להפגש במוצאי החג. לא היו לי ציפיות מיוחדות, בתמונות לא חיכה לי נסיך וגם לא הסוג שהכרתי עד היום, אבל כן חיכה לי גבר מרשים, מתנשא לגובה 1.90 עם פנים טובות, חכם, תקשורתי ואנושי.

מה בסה"כ רציתי? בן אדם עם עיניים טובות שירצה באמת.

לחצתי לו יד ושכחתי לעזוב. הוא שחרר במבוכה...

ישבנו כשעה וחצי בבית הקפה, ראיתי שהוא נתון בלחץ מסויים והיה קשה לו להתנהג בטבעיות. אני האישה הראשונה שפגש אחרי עשרות שנות נישואין. הבקשה הבאה שלו היתה חכמה לסיטואציה הזו. הוא שאל אם אני רוצה ליסוע לטייל על חוף הים. הסכמתי, לא חששתי לרגע ממנו. נסענו, טיילנו באגם שליד הסופרלנד ומשם המשכנו לחוף ראשל"צ. הוא לא ניסה לגעת בי כלל... זה היה כל כך אחר.

איך יודעים שגבר מעוניין באמת? הוא מסמס מיד אחרי הפגישה:

"היה לי ממש כיף איתך, את פשוט מדהימה מכל הבחינות, לילה טוב".

(תעשו העתק הדבק לאישה בה אתם מעוניינים ויעריכו אתכם כנוהגים חכם, בלי משחקים)

הביישנות שלו היתה ברורה אך בסמסים הרבים שבאו אח"כ הוא היה יותר זורם וחופשי.

בצהריים קראתי נפעמת:

"אני נזהר לומר אבל אני מרגיש מאוהב

את בטח מנתחת מצבים כאלה טוב יותר.

יכול לקרות בפגישה הראשונה?

אני מקווה שאת לא בהלם

תגידי משהו...

עד היום סמסים מגברים שפגשתי עצבנו אותי, הפריעו לי בעבודה, לא הרגשתי כלום, לא התחשק לי להחזיר, הייתי צינית וקוצנית... לא האמנתי להם. לא חשבתי שהם כנים או שהרגשתי חנוקה ורק "מנסה".

אפילו כבר לא התחשק לי לכתוב כאן בבלוג, כי כבר לא יצא ממני רוך ולא אהבתי את עצמי ככה.

הפעם זה שונה. אני מאוהבת! רוצה אותו לידי, רוצה לשמוע ממנו בכל רגע!

איתו זה לא קיטש (אני שונאת קיטש). צוחקת כל פעם שהוא קורא לי "קטנטונת שלי", אין אצלי שום דבר קטן... (אני אישה גבוהה עם נוכחות) אבל כמובן שהאהבה היא עיוורת וכולנו יודעים את זה.

האור חזר לי לפנים, החיוכים שבו, אני בקושי מצליחה לתפקד בעבודה, לא מאופסת, המחשבות נודדות. לא מתעסקת בעתיד (ממילא ברור שהוא לא יהיה קל), אלא בהווה בלבד.

אם הוא יאכזב אותי, אני כמובן אהרוג אותו.

בפגישה השניה הוא זכר שאני אוהבת את יפו. הגיע ואסף אותי מהבית. איזה ג'נטלמן...

טיילנו שעות. הוא ביקש רשות לחבק אותי... איזה אלוף!

פגישה שלישית, הזמין אותי לארוחת בוקר... יום שישי, היום הכי עסוק בשבוע, פיניתי ונסעתי...

נגמרו התרוצים. אני כבר לא עסוקה ויש לי זמן בשבילו.

אולי זה מוקדם מידי לכתוב על זה אחרי פחות משבוע, אבל אני רוצה לזכור, לזכור את התחושה הזו של להיות מאוהבת שוב אחרי כל כך הרבה זמן... שהרי יש כל כך מעט מזה והלוואי ונצליח!

חוץ מזה, ש-די, זה מגיע לי!

מגיע לכל אותן הנשים במצבי שמחכות ומחכות... הוא יגיע בסופו של דבר. תמיד אמרו לי וכמעט הפסקתי להאמין. צריך רק "קצת" סבלנות.

עכשיו אני אנסה לנחות קצת, נחיתה רכה ולצפות לבאות...