נראה לי עברה כמעט שנה מאז שכתבתי פה משו... אני לאדע למה פתאום כל כך בא לי לכתוב פה... אחרי כל כך הרבה זמן, אז אני פשוט אכתוב. אני בצבא (עדיין) אבל! כרגע קיבלתי תפקיד סבבה עם יציאות טובות ואני ממש נהנה מכל הסיפור... המדרגה הבאה בתקווה תהיה אזרחות....
החלטתי מה אני רוצה ללמוד אחרי הצבא - תקשורת וקולנוע... מה לעשות עם זה אני לאדע כרגע... נקווה שאחרי הצבא אדע. בכל מקרה, שום דבר מיוחד. שכחתי את הסיסמא לשטות הזו, אז הייתי צריך לחפש אותה בדרך לא דרך. בסוף מצאתי. הגעתי למעין נורמה מוזרה בחיים. אני שמח, אבל אני משתגע. אני לא עצוב, אני מנסה להיות ולא יוצא לי, נטרף לי השכל. נראה לי כל הברגים נפלו מהראש... התחלתי ללמוד פאנג שואי שזה די מעניין. אבל זן (Zen) הרבה יותר נחמד. והסוד לא מסתדר עם הכל. קיצור, אני עושה מדיטציות ואני אשכרה נהנה מהם. מומלץ בחום.
מה מעבר? כלום. אני שוב ושוב משתגע מכל דבר. לא מצליח לשבת במקום למשך יותר מ-5 דקות... המחשבות רצות בצורה לא מובנת... נראה לי חטפתי זריקת אדרנלין או משו... לאדע. עם הבנות, אוך הבנות... זה רק נהיה מסובך יותר ויותר. אם פעם התלוננתי שאין, ופעם אחרת התלוננתי על משו אחר ותמיד מתלונן ובלה בלה בלה. אז היום אני לא מתכוון להתלונן! בסה"כ, אני נהנה, באיזשהו מקום אולי במידה מוגזמת... אבל נהיה יותר ויותר קשה להסתדר רק עם אחת שזה אשכרה נהיה בעייה... אני תמיד רוצה עוד... =] אבל... לאחרונה אני רוצה חברה קבועה... מישהי שאני ירצה לאהוב, לא עוד שטויות אלא משו רציני... הבעייה שאני לא יודע איך זה קורה... חחח
Should I give up or should i just keep chasing pavements
Even if it leads no way....
אה וחשוב לזכור:
Nowhere = Now Here
בבלוג זה
בכל הבלוגים
