האם הכול באמת יחסי?

האם לחיים באמת יש סיבה?

למה זה מטריד אותי ביכלל?!

המון דברים על הראש בעע

אבל תאכלס תקופה טובה

כשאין הרבה תקוות אין הרבה אכזבות ,זה משהו שצריך להפנים

ואז החיים הרבה יותר קלים

ופחות כואבים

בספר שקראתי בבית הספר מתוך חובתי כתלמידה היה מסופר על ילד חסר כמעט הכול שהדבר היחיד שחיפש זה את אימו ואהבה ממנה

ורצה להכיר אותה בכול מחיר והיה מוכן אפילו לשאת בתוצאות הגילוי אם אימו היא לא שיא היושר והשלמות שיש

כיום דבר כזה לא נירא לי הגיוני שיהיה ,מפני שכיום הורים הם פרט שולי בחיי הרוב שלרוב רק מכפיל את בעיות גיל ההתבגרות הנפשית של בני גילי

ואימי ביכלל מקרה שעדיף לא לדבר עליו אני אספר בהרחבה בהזדמנות

...

פעם בית היה מקום בטוח לילד כיום בית הוא מקום מאיים בעל קונטציה שלילית לרוב

אין פלא שהנוער מסתובב ברחובות

אז אין כמו בבית?!

GOD

GIve me the pawer to stay

to pess anther day

to be free to say all i wont in my way

to love him like evry thing is ok

please god answer my pray

give peace

to evry one who need this

*לא קשור אליי אני שמחה אני גם ביכלל לא מאמינה ביישות אלוהית פשוט כיף ךלשוב שיש שעיר לאזעזל שאשם להכול והמילים מסתובבות ליבראש*