אני יודע, אני יודע. הזנחתי. תקופה סופר עמוסה ואין לתאר כמה עבר עלי.
רוצים תקציר?
הייתי בזוגיות של שבועיים עם בחור חמוד, נפרדנו בגלל המרחק (הוא הוזכר בפוסט הקודם והמאוד ארוך - ת"א. וכן. זה היה שלוש שורות על כמה נהנתי. אז גם הרבה בזכותו :P)
התחלתי תיכון!
התקבלתי לפרויקט של גוגל D: (אההאהאהאהאה אני מתרגש!!!)
הספקתי להידלק קשות על ידיד שלי, שמעכשיו יקרא בבלוג ד', אני מניח שהוא יוזכר פה הרבה.
עשיתי כמה שיחות כלכך חשובות ומדהימות.
הגעתי ל15,000 הודעות. והמבין יבין.
ו.. קיבלתי שתי הסכמות מאוד חשובות מההורים לגבי שני אירועים גאים שאני רוצה ללכת ושהם הרשו. אז מה אם אחד מהם נופל על חופש והשני רק עוד חודשיים בערך :P
הספקתי לגלות שברור לחצי מהמשפחה עלי - אבל הם לא אומרים כלום מפאת נימוס ואי ביטחון סופי - אבל הם יודעים. וזה סבבה מבחינתי, כי אני לא זה שסיפרתי להם ולהורים לא יכולות להיות טענות כלפיי.
(ההקדמה הכרחית כדי שתבינו מה עבר עלי השנה. והחופש!)
פתאום שמעתי את השיר הזה היום. גאד, איזה התחברות מטורפת.
זה שיר עם כלכך הרבה כוח. "אם אני אלך - לא תמצא אותי" ו"הזמן לא כואב לי, אני לא מפחדת לחיות, אני בורחת גם אם נדמה לך שלא"... כמה עוצמה. כמה שליטה. אני חושב שזה משהו שנינט עבדה הרבה זמן להשיג. ושאני עוד לא שם. אבל אני הולך לשם. למקום הזה של שליטה. זה מתבטא בהכול - בזה שאני לא רודף יותר אחרי אנשים - מי שבאמת אכפת לו ממני יודע לשמור על קשר גם בעצמו. זה מתבטא בבחירת המקומות, האנשים, והדרך שבה אני עושה דברים. זה מתבטא ביותר רוגע. זה מתבטא בהכול. אני מתקדם לעבר שליטה על החיים שלי. שליטה אמיתית. ממקום שלוו.
ונינט הגיעה לשם. ואני מקנא.
מקווה לפתוח ככה את השנה. במקום של כוח. במקום כזה. עברתי השנה תהליך מדהים - בין השאר כל מה שכתבתי עליו עכשיו, השליטה. אני מצפה לשנה עוד יותר עמוסה - עוד יותר מופרעת. אחרי חופש כלכך מדהים אבל גם עמוס ומלא בדברים רעים - יש לאן לשאוף, אבל זה מאוד גבוה.
אחרי הכול...
הפקתי מצעד גאווה, הכרתי אנשים חדשים, היייתי בחו"ל, קניתי מערכת חדשה, קניתי המון דיסקים, סגרתי מעגל עם ברלין, התאהבתי בברלין מחדש, היו אצלי לפחות 5 אנשים שאני מכיר כבר תקופה ולא ביקרו אצלי לפני. חידשתי קשר עם שלושה אנשים שונים, הספקתי לפחד מאוד, להתרגש, להיות באילת, לצלול עם דולפינים, לארח (זה ספציפית עוד בתוקף!) בת דודה מחו"ל, לקבל תפקיד שתמיד חלמתי עליו, להיות מוזמן לפרויקט מדהים, להתקבל לפרויקט שהתמודדי אליו (כל האחרונים שונים זה מזה). הספקתי לגבש שיטות חדשות, לסיים ספר שהשפיע עלי מאוד (פרויקט האושר של גרשטן רובין. מהטובים שקראתי!), לא לעכל עדיין את סוף השנה הזאת. לחלום בענק, ולגלות שאני מסוגל להגשים את הדברים האלה. נהייתי אדם אחר. חלק גדול מזה בחודשיים האחרונים, חלק פרוס לאורך כל השנה.
כולי תקווה שזה רק ימשיך!
וזהו.. חפרתי מספיק להיום :)
ערב מעולה לכולכם, מוזמנים לשמוע את גברת טייב מפציצה - אולי אחד משירי ההעצמה החביבים אלי. אני כבר לא פה - ואם אני אלך, אתה לא תמצא ותי. אז נותר לי רק לקוות שאני אלך. ולמקומות טובים. למקומות בשליטה. לשנה חדשה, מעולה, שמסיימת תקופה אדירה ומתחילה אחת טובה לפחות כמוה.
כינוי:
FeelingGood
בבלוג זה
בכל הבלוגים
