אני יודע, אני יודע. הזנחתי. תקופה סופר עמוסה ואין לתאר כמה עבר עלי.
רוצים תקציר?
הייתי בזוגיות של שבועיים עם בחור חמוד, נפרדנו בגלל המרחק (הוא הוזכר בפוסט הקודם והמאוד ארוך - ת"א. וכן. זה היה שלוש שורות על כמה נהנתי. אז גם הרבה בזכותו :P)
התחלתי תיכון!
התקבלתי לפרויקט של גוגל D: (אההאהאהאהאה אני מתרגש!!!)
הספקתי להידלק קשות על ידיד שלי, שמעכשיו יקרא בבלוג ד', אני מניח שהוא יוזכר פה הרבה.
עשיתי כמה שיחות כלכך חשובות ומדהימות.
הגעתי ל15,000 הודעות. והמבין יבין.
ו.. קיבלתי שתי הסכמות מאוד חשובות מההורים לגבי שני אירועים גאים שאני רוצה ללכת ושהם הרשו. אז מה אם אחד מהם נופל על חופש והשני רק עוד חודשיים בערך :P
הספקתי לגלות שברור לחצי מהמשפחה עלי - אבל הם לא אומרים כלום מפאת נימוס ואי ביטחון סופי - אבל הם יודעים. וזה סבבה מבחינתי, כי אני לא זה שסיפרתי להם ולהורים לא יכולות להיות טענות כלפיי.
(ההקדמה הכרחית כדי שתבינו מה עבר עלי השנה. והחופש!)
פתאום שמעתי את השיר הזה היום. גאד, איזה התחברות מטורפת.
זה שיר עם כלכך הרבה כוח. "אם אני אלך - לא תמצא אותי" ו"הזמן לא כואב לי, אני לא מפחדת לחיות, אני בורחת גם אם נדמה לך שלא"... כמה עוצמה. כמה שליטה. אני חושב שזה משהו שנינט עבדה הרבה זמן להשיג. ושאני עוד לא שם. אבל אני הולך לשם. למקום הזה של שליטה. זה מתבטא בהכול - בזה שאני לא רודף יותר אחרי אנשים - מי שבאמת אכפת לו ממני יודע לשמור על קשר גם בעצמו. זה מתבטא בבחירת המקומות, האנשים, והדרך שבה אני עושה דברים. זה מתבטא ביותר רוגע. זה מתבטא בהכול. אני מתקדם לעבר שליטה על החיים שלי. שליטה אמיתית. ממקום שלוו.
ונינט הגיעה לשם. ואני מקנא.
מקווה לפתוח ככה את השנה. במקום של כוח. במקום כזה. עברתי השנה תהליך מדהים - בין השאר כל מה שכתבתי עליו עכשיו, השליטה. אני מצפה לשנה עוד יותר עמוסה - עוד יותר מופרעת. אחרי חופש כלכך מדהים אבל גם עמוס ומלא בדברים רעים - יש לאן לשאוף, אבל זה מאוד גבוה.
אחרי הכול...
הפקתי מצעד גאווה, הכרתי אנשים חדשים, היייתי בחו"ל, קניתי מערכת חדשה, קניתי המון דיסקים, סגרתי מעגל עם ברלין, התאהבתי בברלין מחדש, היו אצלי לפחות 5 אנשים שאני מכיר כבר תקופה ולא ביקרו אצלי לפני. חידשתי קשר עם שלושה אנשים שונים, הספקתי לפחד מאוד, להתרגש, להיות באילת, לצלול עם דולפינים, לארח (זה ספציפית עוד בתוקף!) בת דודה מחו"ל, לקבל תפקיד שתמיד חלמתי עליו, להיות מוזמן לפרויקט מדהים, להתקבל לפרויקט שהתמודדי אליו (כל האחרונים שונים זה מזה). הספקתי לגבש שיטות חדשות, לסיים ספר שהשפיע עלי מאוד (פרויקט האושר של גרשטן רובין. מהטובים שקראתי!), לא לעכל עדיין את סוף השנה הזאת. לחלום בענק, ולגלות שאני מסוגל להגשים את הדברים האלה. נהייתי אדם אחר. חלק גדול מזה בחודשיים האחרונים, חלק פרוס לאורך כל השנה.
כולי תקווה שזה רק ימשיך!
וזהו.. חפרתי מספיק להיום :)
ערב מעולה לכולכם, מוזמנים לשמוע את גברת טייב מפציצה - אולי אחד משירי ההעצמה החביבים אלי. אני כבר לא פה - ואם אני אלך, אתה לא תמצא ותי. אז נותר לי רק לקוות שאני אלך. ולמקומות טובים. למקומות בשליטה. לשנה חדשה, מעולה, שמסיימת תקופה אדירה ומתחילה אחת טובה לפחות כמוה.
טוב, נתחיל בזה שהיה לי היום מבחן מפקח (מפמ"ר) במתמטיקה. המקורי היה לפני כמה ימים אבל זה היה השלמה למי שלא היה באותו יום.
הלך לי מזעזע, אבל ממש. אין לי כלכך חשק למתמטיקה.
ואיך זה מתחבר לבגרות?
אסמס לבנזוגי בנושא, כלל את המשפט "אין לי כוח למתמטיקה היום". הוא החזיר באסמס הבא ""ומה יגידו עשרות אלפי התיכוניסטים שברגעים אלה ממש עושים בזה את הבגרות?" . והאמת שהוא צודק.
אז- אני אפגין הזדהות עם כל האנשים שעושים את זה היום (ובכללם אחותי, ומיליון אנשים שאני מכיר), אאחל להם מלא בהצלחה, ואגיד שזה לא תירוץ להבריז ממסיבת ל"ג בעומר (ומי שזה מכוון אליו כבר יבין :P), אבל.. ליבי איתכם :)
היום בשיעור מדעים בחרה ל', המורה למדעים, לעסוק בנושא מערכת הרבייה הזכרית והנקבית, שזה הנושא שלנו בתקופה האחרונה בשיעורי מדעים, אבל הפעם היה טוויסט- דיברנו על מערכת הרבייה הנקבית והזכרית. באדם. ובמילים אחרות- שיעור חינוך מיני.
חלק מהתלמידים בהקבצה (מחקרית, שזה ההקבצה הכי גבוה) למדו את הנושא בעבר כשיעור חינוך מיני בבית הספר היסודיים. אבל רוב התלמידים באו משנים מתוך שלושת בתי הספר היסודיים באזור, שבהם לא למדנו את הנושא. זה יחד עם מורה חסרת בושה וחסרת מגבלות מילוליות או טאבואים כלשהם, כיתה שגם ככה מתפקעת כל השיעור בגלל הקטעים שרצים באפן קבוע במדעים, ואוירה של סוף היום יצרו ביחד את אחד השיעורים המטרידים, מביכים, וקורעים ביותר שהיו לי בחיים.
אי אפשר פשוט לתאר את מה שהלך שם- כולם מכבסים מילים (לדוגמה, אף אחד לא אמר אישה חוץ מהמורה, אלא נקבה, כי ככה זה נשמע פחות בבני אדם ויותר כמו חיות ואז יותר קל לדבר על זה, כמובן) בשיטתיות, נזהרים בכל דבר שהם אומרים. לכולם יש אלף שאלות אבל שואלים רק חלק קטן מהם כי לא רוצים להיתפס כלא מבינים/מבינים מידי. יחד עם התפרצויות צחוק מהצד של הבנות כל פעם שאחד הבנים הפגין בקיעות בנושא (ל': "בשרטוט בעמוד 47למטה, מי יכול להגיד לי מה הקשתות בצד הציור?"יובל: "חצוצרות! וליד זה השחלות! וזה הרחם! וזה הווסת!"). הבנים מצידם השתדלו להיראות מבינים ולא נגעלים. אבל זה היה מאוד לא להיגעל ולהזדעזע כשל' הסבירה לנו (בתשובה לשאלה של אחת הבנות) איך עושים הפלה- היא כן בררה מילים, אבל התיאור כלכך מזעזע. או כשהיא דיברה (גם כן, כתשובה לשאלה) על עוברים שמתים בשלבים האחרונים של ההיריון, ואז הם כבר לא נספגים (מזעזע) בגוף האישה ומזינים אותה (מזעזע עוד יותר), אלא צריך ללדת אותם כמו עוברים חיים- ללדת עובר כשהוא כבר מת. הייתי כלכך מזועזע באותו הרגע, שממש הרגשתי צורך להקיא פתאום (זה עבר אחרי מספר שניות, בעיקר בגלל ההתרכזות שלי במחשבות אחרות כדי להסיח דעת). אחסוך מכם נושאים פרטים או נושאים אחרים, כמו ההסברים שקיבלנו על הפלה טבעית או מוות במהלך הלידה ונושאים מזעזעים דומים.
יחד עם זאת, היו בהחלט קטעים מצחיקים- זה סוג של מורה שנורא קפדנית כשצריך ודקדקנית, אבל יכולה גם להיות באווירה טובה כשכולם בשקט ומקשיבים, ובסך הכול מורה ממש סבבה. היו בעיקר קטעי מבוכה,וצחוקים כשמישהו שאלה מצחיקה או משהו. במהלך השיעור יצא לי לרשום כמה ציטוטים מבדרים. הנה הם מובאים לפניכם:
"הוא יכול להיות שני קילו והאישה פצפונית או פשוט דוגמנית והוא לא יצליח לצאת החוצה" (ל' מתאימה את השיעור לתרבות היופי המודרנית)
נ': "אם נגיד ואני בהריון..."
ר' (קוטע אותה): "אז אוי ואבוי לך!"
"הוא פשוט יוצא מקופל עם התחת למעלה" (עידן מנסה להסביר מה זאת לידת עכוז במילים פשוטות וברצינות מלאה)
"אם מישהו, או זוג, רוצה או רוצים לקיים יחסי מין..." (ל' המורה למדעים מתבלבלת בחינוך מיני)
"תמיד תבררו כמה בנות זוג היו לו, או כמה בני ובנות זוג היו לה" (ל' המורה למדעים מאמינה בביסקסואליות אצל נשים בלבד P:)
"אם זאת אישה גדולה, יש לה טרומבונים?" (איתי מנסה להפנים את מערכת הרבייה הנשית)
לעניין אחר: מרוב פוסטים שפתאום כתבתי, דחיתי את הפוסט לג בעומר שכבר כתבתי- לא עוד! הוא יועלה היום מאוחר יותר. בנוסף, אני כותב כרגע סיפור קצר (הוא עוד עלול להפוך לממש ארוך, אני רק בהתחלה ולא סגור לאן אני לוקח אותו) שהוא בעצם סיפור אמיתי ברובו- חלקו הראשון (כרונולוגית, לא בכתיבה עצמה) שהוא גם חלקו הגדול (כרגע לפחות זה התכנון) הוא שיחה אמיתית לחלוטין ומדויקת למדי, כיוון שהיא התרחשה ממש 35 דקות לפני שהתחלתי להעלות אותה על הכתב בסיפור הזה, אז היא בהחלט די נאמנה לאמת, ככל יכולתי, כמובן שחלקים ממנה צונזרו, אז לא תקבלו את התמונה המלאה. אבל במה שרלוונטי לסיפור ואת עקרון השיחה לא ערכתי כלום, אזהצנזור לא יפגע בהבנתכם את הסיפור. הוא באנגלית, וכרגע מתוכנן להיות באורך כמה עמודי וורד. אבל אני עוד לא סגור לגבי זה. אני מאמין שמלבד טקסט אחד שלי, הוא החושפני ביותר שכתבתי עד היום. אולי זה תהליך טבעי, אולי זה פשוט עוצמת הרגשות החריגה במיוחד בנושא הזה. צריך לחשוב על זה לעומק כשהיה לי זמן.
כינוי:
FeelingGood
בבלוג זה
בכל הבלוגים
