לודה פה, לודה שם, לודה לא פאקינג מעניינת אותייייייייייייי.
לודה אמרה לודה עשתה עם לודה זה ככה ולודה לודה לודה.

רק רציתי להזכיר לך שאני קיימת.
ואני בן אדם.
ואני נעלבת.
ואני לא פשוט יצור שתמיד נמצא לידך מתי שבא לך שאת יכולה לרדת עליו ולהתעלם מכל מה שיוצא לו מהפה.
שקיים רק בשביל ללטף לך את האגו. להגיד לך כל הזמן לא נכון מה יש לך את לא מכוערת, את יפה. לא נכון את חכמה. לא נכון את לא מעפנה, את מושלמממממממת. לא נו, מה להתאבד מה את דפוקה?1 יש לך חיים מדהימים. "מה מה פתאום מה יש לי" הכל מותק, יש לך הכל.
פאקינג נמאס לי ממך.
לא מקשיבה לי אף פעם. רק כשאת רוצה ליטופי אגו. חוץ מזה? אני אויר.
"נו מה אבל אני שופכת בפנייך את הלב, ואת מתעלמת!" אני אומרת דברים, את פשוט לא שומעת. 
זאת את שמתעלמת.
זאת את שעד שאת פעם אחת שומעת מה אני אומרת את לא מתייחסת והולכת מחפשת אחרים שיגידו לך ומקשיבה להם ולא לי.
זאת את שיורדת עליי "נו מה בצחוק". ואחכ מתפלאת איפה הביטחון עצמי שלי.
זורקת לי בפרצוף כמה החיים שלך מושלמים ואז בוכה שהם לא.
הסתכלת פעם על שלי שאת בוכה על שלך? 
מגעילה. 

אני קנאית.
כן אני מודה, אני קנאית.
אבל זה מוצדק. זה כ"כ מוצדק שבא למות.