צמאה |
כינוי:
ME ^^" בת: 15
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2012
עכשיו בכלל 2:20.
כשאני מסתכלת על הפוסטים האחרונים, ואולי על הפוסטים שלי באופן כללי, זה כאילו שכל מה שאני עוברת זה רק דברים רעים.
וכאילו תמיד אני ממורמרת בכיינית ואופניקית.
ואולי אני כזאת.. אבל לא תמיד.
אני כן נהנית וצוחקת ועושה שטויות ונחמד לי.
זה פשוט שהכל כל כך.. חסר משמעות. הכל פושר כזה.
כל הצחוקים והכיף הם לא באמת, הם לא עד הסוף.
ובגלל זה לא יוצא לי לכתוב על דברים חיוביים, למרות שיש כאלה. הם כל כך לא משאירים בי כלום שכשאני באה לכתוב הדברים שיוצאים הם אחרים. הדברים שיוצאים הם המחשבות שאני תקועה איתם, מה שבאמת השאיר בי חותם כלשהו.
אולי אני פשוט לא נמצאת עם האנשים הנכונים. שיאהבו אותי כמו שאני אותם, שיהיה בינינו את החיבור הזה שאני רואה שלכולם יש, שאני אהיה באמת חלק מהחבורה ולא סתם איזו נספחת.
ואולי... אולי אין לי אנשים נכונים.
אולי אני פשוט עלובה מדיי בשביל שיהיו לי אנשים.
אולי אף אחד לא רוצה להיות האנשים שלי..
ונמאס לי לקבל את החיוכים הצבועים, ונמאס לי שעד שלמדתי שמגיע לי שיאהבו אותי - לא אוהבים אותי כמו שמגיע לי, ונמאס לי לקבל היי צונן, ונמאס לי מחוסר היחס הזה כלפיי, ונמאס לי שמקבלים אותי כמובן מאליו, ונמאס לי מההתנשאות, ונמאס לי מהשתיקות כשמשאירים אותי להתמודד רגע לבד, ונמאס לי שאני משעממת את כולם, ונמאס לי גם מכם.
ונמאס לי מהכל ומכולם ומעצמי.
החלטתי שאני לא כותבת כאן יותר עד שיהיה לי משהו טוב לכתוב.
ואני אוהבת לכתוב כאן, אז זו סוג של הצבת מטרה לעצמי.
אני הולכת להנות, להנות באמת, ואני מקוה שכמה שיותר מהר.
נתראה בקרוב?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
