אווחחחח התסכוווווולללל
אני פאקינג לא יודעת איך להוציא אותו.
עליה אני לא יכולה.
אין לי כוח למצפון שיבוא אחר כך ולרגשות אשם האלה, למחשבות על כמה שאני בנאדם מגעיל.
נמאס לי ממנה, נמאס לי.
חלק אשמתה, חלק הקנאה, וחלק אשמת העולם המחורבן הזה.
ואולי גם חלק אשמתי, סבבה? אבל ההבדל הוא שאני מנסה לשנות את זה.
 והיא לא.
אני לא יודעת אם היא מודעת למה שהיא עושה.
למרות שאמרתי לה יותר מפעם אחת, לא יודעת אם היא בכלל הקשיבה לי אז, כמו תמיד.
או שאולי שמעה ואז שכחה כי מה שאני אומרת לא חשוב.
אבל העניין, שלא מזיז לה בכלל.
ואין לי כוח להתעמת איתה.
האופי שלי חלש מדיי בשביל זה.
נמאס לי גם שהיא לוקחת ממני את כל הייחודיות שלי, את כל המגניבות שלי, את כל הדברים שאהבתי בעצמי עד עכשיו למרות מה שאמרו לי, כי זה פשוט הרגיש לי טוב. הדבר היחיד שלא היה לי אכפת מה כולם חושבים.
ופתאום היא גם ככה. פתאום מבחינת כולם ר-ק היא ככה. 
פתאום היא מה שאני אמורה להיות, והייתי יכולה להיות אם רק הייתי מוחצנת יותר.
ועכשיו זה נראה כאילו אני מתחקה אחריה. ואני לא. היא מתחקה אחריי, או אחרי מי שהיא חושבת שהם מגניבים. כמוני אבל עם 'שיפוץ', בשביל האנשים האלה.
אבל זה בכלל שלייייייי זה שלייי ואת לוקחת ממני את הכל, דיי כבררררר.
ואת אפילו לא באמת כזאת!
אז תפסיקי לקחת ממני הכל.
את לוקחת את הכל בכל תחום שהוא.
את הורסת את כל הדברים שאני אוהבת.
את כל הדברים שאני רוצה.
את כל הדברים שהיו שלי לקחת, כי זה מה שאת עושה.
גם הדברים שהיו שלי פשוט כי הם ככה, שלי, לקחת.
רצונות, רגשות, אנשים שאהבו אותי, אנשים שיכלו לאהוב אותי, סתם אנשים,  תחביבים, סתם דברים שאני אוהבת, ייחודיות, תכונות מסוימות, ואני יכולה להמשיך.
וזה לא שלא היה לך כלום.
הרי היו לך עוד כל כך הרבה דברים שלי לא היו ובחיים לא יהיו, אז למה לקחת גם את מה ששלי? למה להרוס אותי?
ופשוט... נשארתי עם כלום.
באמת, אני רוצה שתגידי לי, מה השארת לי?
אמן שהיא תקלוט כבר מה היא עושה ותפסיק להיות מגעילה.

ואמן שאני אפסיק להיות כזאת חברה צבועה וקנאית מסריחה. 

לודה פה, לודה שם, לודה לא פאקינג מעניינת אותייייייייייייי.
לודה אמרה לודה עשתה עם לודה זה ככה ולודה לודה לודה.

רק רציתי להזכיר לך שאני קיימת.
ואני בן אדם.
ואני נעלבת.
ואני לא פשוט יצור שתמיד נמצא לידך מתי שבא לך שאת יכולה לרדת עליו ולהתעלם מכל מה שיוצא לו מהפה.
שקיים רק בשביל ללטף לך את האגו. להגיד לך כל הזמן לא נכון מה יש לך את לא מכוערת, את יפה. לא נכון את חכמה. לא נכון את לא מעפנה, את מושלמממממממת. לא נו, מה להתאבד מה את דפוקה?1 יש לך חיים מדהימים. "מה מה פתאום מה יש לי" הכל מותק, יש לך הכל.
פאקינג נמאס לי ממך.
לא מקשיבה לי אף פעם. רק כשאת רוצה ליטופי אגו. חוץ מזה? אני אויר.
"נו מה אבל אני שופכת בפנייך את הלב, ואת מתעלמת!" אני אומרת דברים, את פשוט לא שומעת. 
זאת את שמתעלמת.
זאת את שעד שאת פעם אחת שומעת מה אני אומרת את לא מתייחסת והולכת מחפשת אחרים שיגידו לך ומקשיבה להם ולא לי.
זאת את שיורדת עליי "נו מה בצחוק". ואחכ מתפלאת איפה הביטחון עצמי שלי.
זורקת לי בפרצוף כמה החיים שלך מושלמים ואז בוכה שהם לא.
הסתכלת פעם על שלי שאת בוכה על שלך? 
מגעילה. 

אני קנאית.
כן אני מודה, אני קנאית.
אבל זה מוצדק. זה כ"כ מוצדק שבא למות.