TOO COOL TO CARE

פעם הייתי בן אדם שקט, נעים ושלו. היום אני כלבה פסיכופתית שאחרי שלושה שוטים של טובי היא כמו מפלצת מזדיינת ואלוהים, היא רעבה לנקמה. 

כשאני רגועה וסאחית, כיף להיות לידי. אני שנונה ומצחיקה, מחייכת לעוברי אורח וחברותית גם לאנשים שאינני מכירה היטב. מספרת הלצות, מפיגה לחץ בהמון שמחה ואהבה. וכשאני שותה אני נהנת נרקומנית של תשומת לב ומגע. מתגבר בתוכי מן צורך משונה בהעלאת אגו. וזה עוד בסדר. זה עוד יום טוב שלי אחרי ששתיתי טובי. 

כדי להרגע בלילות כאלה, כל מה שאני צריכה זה להתחכך בכמה בחורים ואני בסדר גמור. אני אמשיך לחייך ואעבור בין בחור לבחור, ארקוד עליהם בפתיינות תמוהה. 

אבל כשהוא שם, או ההוא השני, אז מישהו חייב להרחיק ממני את הטובי. בבקשה. 

אני כמו סערת הוריקן משתוללת, וכולם נפגעים. בהתחלה זה יראה שגרתי. אני אתעלם מקיומם בהפגנתיות שמתאימה לכוסיות עם מכנסיים קצרים ואני בטח אהיה עם שמלה והשיער שלי פרוע מדי, אבל הטובי יגרום לי להרגיש כאילו אני מסוגלת להיות כוסית לערב אחד. ואז באמצע המסיבה, אחרי עוד כמה שוטים של טובי, כי לראות אותם במסיבה הזאת, כי לראות אותם בכללי פשוט יהיה יותר מדי עבורי אז אני אשתה ואשתה למרות שזה לא באמת טעים ולמרות תחושת הבחילה שמעיקה עליי. ואז אני אתפוס אחד מהם, וזה לא באמת משנה מי. ואני אצעק עליו קצת, בלי סיבה, עד שיענה לי משהו מטומטם וזאת תהפוך להיות הסיבה לריב. ואז אני אצעק עליו עוד הרבה, ואסיים בלהתחנן שילך הביתה כי אני לא מסוגלת לראות אותו יותר. והוא ילך, כי אני שיכורה וכי צעקתי עליו וכי במילא שנינו יודעים שהם לא שייכים למסיבה הזאת. לא כמוני. 

מסיבות זה המקום הטבעי שלי. זה הבית שלי.זאת אני. זאת התרבות שלי.  יחד עם הרעידות האדמה מהרמקולים, והאנשים שמקיאים או מזדיינים בשיחים. מהאנשים שגונבים חצי בקבוק וודקה סמירנוף ומחביאים. עם האנשים שלמרות שהם יודעים שהטובי עושה להם רק רע, הם חייבים טובי, כי המציאות בלי טובי יותר עכורה מכל דבר אחר. 

אני חושבת שיש לי בעיה.