כאילו אין מחר.

פתחתי עסק לאחרונה - מותג צעיר של תכשיטים.

האתר טרם נפתח לקהל הרחב, אבל אני עובדת חזק על קידום הבראנד-אוורנס דרך פלטפורמות חברתיות.

ופתאום אני מתוודעת לזה שהעולם התהפך לגמרי ממה שהכרתי,

יש חוקים אחרים - יש אושיות, יש עירום, יש אלגוריתמים, יש נישות ותתי נישות, יש DO וDONT DO מאוד ברורים בתחום,

ואני מי מי אני בכלל?

אני התרחקתי מעולם האינסטגרם, טיקטוק וכל החרא הניו אייג'י הזה כמו מאש בשנים האחרונות - 

זה הגיע בקורלציה עם התרחקות מאפליקציות היכרויות ושימוש בטלפון סנייק עד שנת 2015.

אני, מה שנקרא, ה"מיעוט המאחר", שמגיע too little to late לזירת האירוע, אחרי שכולם עוברים כבר לטכנולוגיה אחרת.

ופתאום צריך לחשוב על תוכן, ועל התאמות לעולם הזה,

תוכן אחר ממה שהתרגלתי אליו בעולם הבלוגים האישיים, הרגילים, אלה שלא מקדמים שום דבר מלבד התבכיינויות של בני נוער.

זה גם תוכן שדורש להיות מונגש בדרך מסוימת שדורשת רמה אחרת של חשיפה - סרטונים, תמונות, שיתוף חלקים נרחבים מהיום יום של עצמך.

במקום לשתף מחשבה מסוימת או תחושה ברגע מסוים - העולם רוצה לראות את מה שאת משדרת. איפה שאת נמצאת, את החופשה שלך, מה את אוכלת ועם מי את מבלה.

הם קוראים לזה "תוכן" אבל זה לא באמת תוכן,

הוא ממש ריק מתוכן. 

לאף אחד לא אכפת ממה שאת מבפנים - ברגע נתון או באופן כללי - 

אלא מי שאת משדרת שאת - מה יש לך בבנק ועם מי את מסתובבת ומה את לובשת.

את כל זה אפשר לזייף מאוד טוב ומאוד מהר,

אבל התוכן ריקני, שטחי, ומעורר קנאה וFOMO במקום הזדהות ותחושת חיבור.

סתם, מבאס שזה מה שצריך כדי להתחיל לקדם את עצמך.

לכל דור יש את הערכים שלו שהפכו אותו לטוב יותר או טוב פחות. זזה לא שפעם היה טוב יותר, אבל היה שונה.

מזל שנולדתי לדור ה-Y.

Lilium~