כאילו אין מחר.

אני אתחיל את הפוסט הזה בכך שהיה לי יום רע.

אני אמשיך אותו בנקודות הצלחה ואסיים בנימה אופטימית.

אז היה לי יום רע. לכל יזם בתחילת דרכו יש את הקושי הזה.

את עושה פעולות, מקדמת (לומדת לקדם, ליתר דיוק) את עצמך ברשתות החברתיות, בונה את המותג שלך יום אחרי יום, פוסט אחרי רילס אחרי סטורי אחרי טיק טוק, מעלה תכנים, עובדת על SEO (באלתור, עושה את כל מה שכתוב באינטרנט), מלייקקת את התחת של כל העולם, מוציאה את המיץ בשביל להשיג עוד עוקב אחד ועוד אחד,

ואז לוקחת נשימה - מחכה שהגלגלים ששימנת היטב יתחיל לעבוד ויביאו את התוצאות,

ואז פותחת את האנליטיקס ורואה שאיכשהו - רק חזרתי אחורה, איבדתי עוקבים והשגתי פחות חשיפה.

מההההההה. מה מה.

אני לא צריכה טיפים לאיך לקבל יותר חשיפה. אני צריכה לנשום עמוק... ולזכור ששום דבר לא מגיע במכה.

הכל לאט. אני צריכה ל-ה-ת-מ-י-ד, ולבדוק תוצאות אחרי חודש ולא להשוות ביצועים של יום לזה שלפניו.

לא לאבד תקווה, לא להוריד רגל מהגז, ולזכור שאני רצה מרתון - לא ספרינט.

עישנתי 2 סיגריות אחרי שחודש לא נגעתי בסיגריות (מלבד שאכטה וחצי ברומא, שהבטחתי לעצמי שהן האחרונות),

הייתי בחתונה - ואני שונאת חתונות, חופות תמיד עושות אותי עצובה משום מה.

התוודעתי לכך שלא אוכל לטוס עם רותם לנופש חברה שלו כי התאריכים נופלים על טו בא"ב, ואני הרי מנהלת סניף שכירה בענף הקמעונאות,

הסניף לא עבד טוב היום,

הייתי כל כך עייפה בדרך חזרה מהחתונה שהתנגשתי במדרכה,

ואז מההלם - עברתי בצומת באור אדום וכמעט פגעתי בשני רכבים שהגיעו מהצדדים. שמתי ברקס של החיים ושרפתי אותו למוות,

ואין לי כוחות ללחצים של כל העולם.

ועכשיו כדי לאזן - מגיע לי לכתוב גם הצלחות של היום הזה:

-קמתי מוקדם,

-עבדתי 3 שעות רצופות על הבוקר,

-אכלתי טוב עד האירוע,

-נהניתי עם המשפחה,

-רקדתי,

-אני עשיתי עבודה טובה בסניף היום,

-תקתקתי משימות של כל השבוע במשרת שכירה שלי,

-שימחתי בני משפחה,

-התעקשתי על אינטרסים של מוכרת שלי,

-ניהלתי נכון את הזמן שלי.

מחר יום חדש,

מחר יום מוצלח וטוב.

ממני,

המרתוניסטית,

Lilium~