החיים שלי בבועה....

לאחרונה, מאחר ופוטרתי מעבודתי כמלצרית מוכשרת מאוד, אני תרה אחר אותו בעל מקום שיהיה מוכן לקבלני עם מלוא משקלי (הלא כזה מלא) אבל עם כישורי הנחמדות שלי והפולניות שלי כלפי הלקוחות שלי כלקוחות וכאנשים בכלל.

מסתבר שקשה לאנשים מסויימים לקבל שבחורה, על אף היותה קצת שמנמונה, יכולה לגרום ללקוחות לקנות ממנה ואף להשאיר טיפים גבוהים ביותר.

אז כן, לאחר 28 שנים של קלוציות, פחד וגם די זלזול מוחלט במקצוע, נכנסתי לעסקי המלצרות שמאפשרים לי לטפח את הדרך בה אני רוצה ללכת, כמו גם את האינטראקציה שלי עם אנשים והתמודדות מסוימת עם פחד קהל, וכאמור קלוציות.

אז במסגרת חיפושיי את אותו ביתקפה, מסעדה או בר שיהיה מוכן לקבלני אל חיקו, נתקלתי בקפה שכונתי נחמד וידידותי לכלבלבים באמצע תל אביב, נקבעה לי התלמדות, שאותה עשיתי בצורה מצויינה, ניהלתי דו שיח עם העובדים, וחשתי כי סוף סוף הגעתי אל המקום המושלם בשבילי. 

בסוף ההתלמדות ניגשתי אל מנהלת המשמרת, והיא אמרה לי לדבר איתה יום אחרי לגבי המשך התלמדות ומשמרות.

יום אחרי צלצלתי למספר שנתנה מספר פעמים, ואין קול ואין עונה.

צלצלתי לבית הקפה כאשר ברקע היא צעקה שתחזור אליי כשתהיה פנויה.

עד כאן לגיטימי לחלוטין...

אלא שאז, חמש שעות לאחר שאמרה שתחזור אליי, צלצלתי שוב לבית הקפה (אכן אני ידועה בעקשנות האובססיבית שלי)

והפעם היא ענתה כאשר מהלך השיחה היה שכזה:

- "שלום אפשר לדבר עם ***?"

-  " מי מדברת?"

- "מידורי"

- "*** לא יכולה לענות כרגע היא אומרת שתצלצל אליך מאוחר יותר"

כנראה שאני נראית לה מטומטמת

ארבעה ימים לאחר מכן נשלחה ההודעה הבאה:

"מה שלומך מידורי, מצטערת שלא חזרתי עד עכשיו, אני פשוט חולה. בכל אופן זה לא יסתדר, אבל תודה על שהגעת. מצטערת שאני

לא מתקשרת אני פשוט לא יכולה לדבר."

אז רציתי פשוט להחזיר לה שתהיה  בריאה, אבל כל כך התעצבנתי ורתחתי, על כל אלה שלא חוזרים אליך, ולא עונים לך תשובות ברורות, ולא מבינים שגם 'לא' היא תשובה לגיטימית והרבה יותר טובה ממשיכות באף, או בכל איבר אחר בגוף. ושזה בכלל לא לעניין ולא פייר כלפי אותו נמשך שיכול היה לחפש עבודה אחרת בינתיים, אבל אתה שמחשיב את עצמך מנהל של אנשים, לא יודע בכלל איך להתנהג עם אנשים, וחושב רק על עצמך ועל אי הנעימות הזו שבאמירת מילה כל כך פשוטת הברות ותנועה- 'לא'.

אז חייכתי חיוכון לעצמי, והחזרתי לה באותו הרגע סמס שכזה

"לא נורא, אבל להבא, יש דרך לסנן אנשים ודרך לא לקבל אנשים לעבודה. על שתיהן את חייבת לעבוד. תהיי בריאה".

אני מקווה שהיא הבינה מה רציתי לאמר ואני מקווה שלא תהיה המחומצנת שהיא. ומקווה שכשאני אנהל בני אדם אני אתייחס אליהם כמו שאני רוצה שיתייחסו אליי