החיים שלי בבועה....

מצחיק שכל מה שיחלתי לו במשך השנים היה דמותו של חננה שיעשה לי נעים בגב ויתן לי חיבוק עוטף בימות החורף הקרים,

מצחיק שקיבלתי חננה כזה למשך השנה האחרונה וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו זה למה לעזאזל לא אכפת לי שהוא לא התקשר אליי כבר שבוע, או לחלופין למה לעזאזל אני לא רוצה להתקשר אליו בחזרה.

נכון, ההתחלה היתה נחמדה, כמו כל התחלה כשלומדים להכיר בן זוג חדש מכל הבחינות.

אבל מסתבר ששמן ומים, למרות שכשמערבבים אותם יחד הם נושקים אחד לשני, הם לא יוכלו להתערבב אחד בשני באופן טבעי.

וככה זה גם איתו

אנחנו שונים מדי

הוא אוהב את אירופה, אני את המזרח

אני אוהבת ילדים הוא קורא להם קציצות

הוא לא חברתי ואני רק מחפשת את המסביב

הוא רוצה באר שבע ואני תל אביב

אין לו שאיפות, ולי יש יותר מדי

הוא אוהב אותי ואני לא....

לו לא אכפת שאני אעשה כל מה שאני רוצה ואני רוצה שיהיה לו אכפת לפעמים

הוא נותן לי הכל על מגש של יהלומים ואני לא רוצה מגש של יהלומים

וכל שיחה שלי איתו בטלפון גורמת לשמחת החיים שיש לי להעלם ולדעוך........... 

אז אומרים שהפכים נמשכים, אבל אני מניחה שמשיכה היא כמו פרח, נובלת מהר מאוד כשנגמר האביב.

במקום שהכי לא מתאים לי להיות, חוג לריקודי בטן, הבנתי על עצמי דברים, כי בעוד כולן מסתכלות על המורה ואז על המראה בכדי לראות את עצמן, אני לא הייתי מסוגלת להסתכל במראה, על עצמי....

כן כן אני עובדת על זה (על הבטחון העצמי) אבל לפעמים גם זה לא מספיק