אז למדתי מדעי הרוח או לחלופין מדעי הדשא, ובאמת באמת שכשהתחלתי ללמוד את זה, אז כשהייתי תמימה וחמודה, האמנתי שזה זה הוא עתידי, בכוחות הממשל הגדולים והחזקים וכאמור הבטוחים, כפי שאמי נוהגת לחזור ולאמר.
אלא שהחיים לימדוני שיש אנשים שלא הכל הול להם חלקלק, ובטח אצלי, אז לקראת שנה אחרונה, החלו בי ספקות ופקפוקים התפכפכו בבטני.
הייתי בראיון, ישבתי מול אותה מראיינת ששאלה ושאלה ושאלה, ואז, באותו ראיון ידעתי שלשם אני לא רוצה להגיע.
חודש לפני הגשת הסמינר האחרון שלי הייתי במשבר, כזה שגרם לי לצאת כמעט כל ערב, לבזבז המון על שתייה וחברים, מרוב לחץ כל הפרצוף שלי התחצ'קן, ולא ידעתי מה יהיה.
רצה הגורל או סתם מתוך מזל, ומצאתי את מה שאני רוצה לעשות בחיי, במקרה נקלעתי למשרד הפקות מפורסם בכדי לשמש מזכירה מחליפה לחברתי, והבנתי שזה זה, קולנוע....
אני רוצה להיות חלק מיצירה, יצירת עולם אחר, יצירת סיפור, יצירת ויזואל, יצירת הזדהות ורגשות, יצירת טעם....
היום אני שנה וקצת אחרי, ומאחר ולא למדתי בחוג לקולנוע באוניברסיטה או במכללה כלשהי, החלטתי שהדרך תהיה רצופה אבנים שאותן אני אניח אחת אחת, מסרט סטודנטים אחד למשנהו, אני יוצרת קשרים, יוצרת חברים ויוצרת יצירה
לאט ובטוח מהצד ומבפנים אני לומדת עוד ועוד, שעות על גבי שעות של חוסר שינה, של עבודה קשה וללא תמורה כספית (אך בהחלט תמורה נפשית), של עבודות מלוכלכות שמממנות לי את החיים האלה ועדיין מגורים עם ההורים.....
אני לוקחת כל מה שנותנים, מנסה לא להתלונן, ועובדת קשה בכדי לקדם את עצמי בתחום.
אני אוהבת את מה שאני עושה
יש לי למה לשאוף,
יש לי עניין,
יש אנשים,
יש סוג של מסע
ואני כולי תקווה שהמאמץ הזה ישתלם לי בצורה זו או אחרת
(למרות שעם כל האנשים שכבר פגשתי זה כבר משתלם)
אז אני שואפת
למרות שלפעמים אני באמת לנשוף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
